MedinaBucherNifoussiBarkRosmanGrin

ברוכים הבאים לאתר המשפחות: מדינה, נפוסי, ברק, רוסמן, סונדק, בוכר, גרין, ומחותניהםאני מאמין באמונה שלמה, שבסופה של דרך, לאחר שנים רבות בהם המוני חברים נכנסים ויוצאים ממעגל חיינו, מה שנשאר לנו, או מי שנשאר איתנו ללא תנאי וללא היסוס, אלו הם בני המשפחה. (גבי מדינה, 2010) במשפט פתיחה זה, מקופלת כל תפיסת עולמי, אמונותיי ודעותיי. תפיסת עולם זו הושפעה מהיותי בן לניצול שואה. השואה "תרמה" למשפחתנו, עולם ומלואו של ערכים, אשר אספר עליהם בהמשך. מסמך זה הוא פרי עמל של מעל 30 שנים, תחילתו בסיוע לעבודת שורשים שילדי (כל אחד בתורו) התבקשו להכין לבית הספר. כך קרה שאחרי שערן הכין את העבודה שלו, שמרתי עותק ממנה בתוך אלבום התמונות המשפחתי. אכן שנתיים לאחר מכן החלה דנה להכין עבודת שורשים. באותה תקופה, כבר הייתי שבוי בקסמי המחקר המשפחתי. העבודה הנפלאה שדנה הכינה, שמורה אצלי עד היום. במסגרת עבודתה החלה דנה לחקור ולשאול את אבא, שאלות על השואה. ***************************************************************************************************השואה השואה מעולם לא הייתה נושא לשיחה בביתנו. צל שחור היה עובר על הבית בכל פעם שעלה נושא השואה. ביום הזיכרון לשואה והגבורה, הייתה אמא "מעלימה" את אחי ואותי, מנסה להפוך אותנו ל"שקופים", מתוך תקווה שבכך היא עושה נכון, ומקלה על ייסורי נפשו של אבי. המשפט: "...ששששש... אל תפריעו היום לאבא...", היה משפט שאפיין את יום השואה, יותר מכל.אחי ואני האזנו יחד עם בנותנו לראשונה בחיינו את אבא מדבר על השואה. ה"תחקיר" נעשה על ידי דנה ענת תמר והגר. באותו יום נודע לי לראשונה בחיי, כי אבא היה נשוי לפני השואה וכי אשתו (בלה מלאך) נספתה בשואה בהיותה בחודש השלישי להריונה. רמי ואני הקלטנו בווידאו את העדות. תיעוד נדיר זה משמש אותי היום בבואי לכתוב את קורות חייו של אבא. ערך חיי אדם היה ערך עליון בעיניי אבא, למרות ואולי בגלל השואה. הסיפור הבא לא נדון בשום פורום, אבל גם הניצולים מקרב יוצאי יון בישראל, וגם ילדי הניצולים שבאו עם הוריהם למועדון, ידעו על כך בדרך האופיינית לניצולי שואה: "ללא מילים".לאחר מלחמת העולם השנייה, היו ניצולי שואה רבים שמצאו כי נותרו יחידים מכל בני המשפחה. הם אמנם חזרו מהמוות, אך למעשה היו מתים בליבם. הדבר היחיד שהחזיק אותם בחיים, היה אש הנקמה שבערה בליבם. תיאורים מחרידים של מעשי רצח חולניים שביצעו הנאצים, כמו הוצאתם להורג של אלפי אסירים יהודים, אשר נתלו ברגליהם כשידיהם קשורות מאחורי גבם וראשם שקוע בחבית מים, פערו תהום מחרידה בין הפשעים – לבין העונש. כל עונש החוויר מול זוועות הפשע. תהום זו בנוסף לכך שלא שרד איש מבני משפחתם, דחפו מספר מהניצולים לפעול, פעילות בלתי מאורגנת ובלתי מדווחת במטרה לפגוע, ככל שיכלו, בבורחי הנאצים. הניצולים החלו לכנות את אותם פעילים בשם: "הנוקמים". דעתו של אבי לא הייתה נוחה מפעולתם של הנוקמים, על כך למדתי, כאשר הגיע ידיעה ל"מועדון" על הריגתו של חף מפשע שנחשב בטעות לאייכמן. אז אמר אבא בשקט, לא שווה להרוג אלף נאצים, אם בסוף הורגים מישהו חף מפשע. דעתו הייתה שהנקמה האמיתית היא הקמת משפחה חדשה, בארץ ישראל. ***************************************************************************************************************שמירה על זכויות החלש, הנתינה לאחר, ההתנדבות למען הקהילה והכללארוע מדהים בביקור, לא פחות מדהים, של אבא באל עריש בזמן הקרבות של ששת הימים, בביקור זה הוחזק בידינו חייל מצרי ששבינו באותו בוקר. חושבני שפחדנו ממנו, לא פחות ממה שהוא פחד מאיתנו ומפעם לפעם הידקנו עוד ועוד את קשריו. אבא זיהה את המצוקה של החייל המצרי, חייב אותי להתיר את כבליו של השבוי הקפיד שאתן לו שתייה קלה וחלק מעוגת הרולדה שאמא שלחה. רק לאחר שהשתכנע שגם השבוי וגם אני נרגענו, אפשר לנו לקשור אותו מחדש תוך הקפדה שהקשרים לא יציקו לשבוי.היה זה שעור מאלף ב"ואהבת לרעך כמוך", ו"שמירה על זכויות החלש". שנים עברו עד שהבנתי (אם בכלל) את מלא המשמעות של מעשה זה. שמירה על זכויות החלש, הנתינה לאחר, ההתנדבות למען הקהילה והכלל, שמירת כבוד האדם וחירותו, לדעת אבא עשו את האדם לשלם יותר. כאשר רצה להמחיש את תרומת הנתינה לאדם הנותן, נהג לומר: "...ימת כנרת..." אמר "... היא ים של חיים, וים המלח הוא ים של מות. הסיבה לכך היא, שימת כנרת מקבלת מים מיובליה הרבים.... ונותנת מים חיים הלאה, על כן היא נחשבת לימה של חיים. ים המלח לעומתו, מקבל מים מיובליו... ואינו מעביר הלאה, על כן הוא נחשב לים המוות..."  ערכים אלו של: שמירה על זכויות החלש, הנתינה לאחר, ההתנדבות למען הקהילה והכלל, שמירת כבוד האדם וחירותו, דבקו גם בי. במשך 40 השנים שעברו מאז מלחמת יום כיפור בשנת 1973, אני פועל בהתנדבות, ב"קרן לטיפול במשפחות חללי הצנחנים"************************************************************************************************************* המשפחה כערך עליון חשיבותה של ההתנדבות למען הקהילה, היתה גדולה בעייני אבא, אבל את הנתינה לבני המשפחה ראה לא רק כנתינה התנדבותית, זו הייתה בעיניו חובה אלוהית כמעט. על חשיבות הסיוע ההדדי בתוך המשפחה, וההמשכיות הטבעית של המשפחה נהג לומר:"...כאשר האבא נותן לבן – צוחק האבא וצוחק הבן. כאשר הבן נותן לאבא – בוכה האבא ובוכה הבן..." אמירה זו השאובה מפתגם בלדינו הייתה לפיד חייו. אני זוכר את שמחת הנתינה והעזרה לי ולאחי. זכורים לי גיחות לשטחי אמונים במקומות נידחים של מונית ה"דה-סוטו", המפורסמת ביותר בצנחנים, כשאחריה ה"סוסיתא" המפורסמת לא פחות של דודי אברהם מולכו, לצורך "הספקת עוגות מעשה ידי אמא.   במלחמת ששת הימים, התנדב אבא עם המונית להוביל דואר וחבילות ליחידות הלוחמות. כך הגיע גם ליחידה שלי. כל חיי לא אשכח את המונית של אבא מגיחה מתוך ענן של ירי באל-עריש 1967 ובנינוחות אדישה משהו, עוצר ליד העמדה שתפסנו באותו היום, ושואל בקול שיגרתי "...עוגות כבר קיבלתם היום???". אני לא הגבתי (כבן של ניצול שואה היה לי טבעי וברור מאליו שכאן הוא צריך להיות), השארתי לאחרים לפרוק את ה"ציוד". רק לאחר זמן זיהה אחד החיילים את עוגות הרולדה של אמא, את המונית של אבא ואת אבא. קריאתו הנדהמת התגלגלה בסמטאות אל-עריש: "...יו... זה אבא של גבי..." !!! לא אמרתי מילה וגם אבא לא אמר מאומה, עמדתי בצד חייכתי אליו והוא חייך חזרה, הכל מתוך תחושה של: "...הלא זה ברור מאליו, מה יש להסביר פה...".הופעת טכנולוגיות תוכנה מתקדמות, הקלו על איסוף עיבוד ושמירת המידע ובעיקר התפתחות היכולת הגרפית של המחשבים המאפשרת להציג את המידע הגנאלוגי, בצורה ברורה ומושכת לעין.תרמו תרומה נוספת, להחזון שלי, שהוא לנצל את הטכנולוגיה התיקשורתית המתפתחת, ולהעמיד לרשות הדורות הבאים כלים שיאפשרו להם להכיר ולגלות את המורשת המשפחתית. לדעת מאין באו ובכך לאפשר להם לבחור, לאן ללכת בהמשך, הכיר ולחזק את הקשר עם בני משפחה מכל קצוות תבל. גם אחד מגדולי ה"מורדים" במסורת הגלותית, ברל כצנלסון אמר: "דור שאינו מכיר את אביו וסבו – אינו מכיר את עצמו, אינו יודע מה ירש ובמה מרד." מתוך אמונה שלמה שהערבות ההדדית בתוך המשפחה,  חשובה וחזקה מכל, הקדשתי שנים רבות לאיסוף מידע על בני המשפחה, טיפין טיפין  בפגישות אישיות  ובמכתבים. לפעמים אני מגיע מאוחר מידי, ובן משפחה  מבוגר שהיה יכול להעשיר אותי במידע משפחתי יקר ערך, הלך לעולמו.*****************************************************************************   לאחרונה התחלתי להיעזר באתר MyHeritage.com. ובתוכנה מורשת ברשת הנלוות לאתר.זו מערכת המאפשרת לאנשים כמוך וכמוני להקים אתר פרטי למשפחה שלהם, לבנות את אילן היוחסין ולשתף תמונות משפחתיות. אתר זה פתח את המידע לכל בני המשפחה, והביא מידע רב ערך על בני משפחה רבים. ידוע לי שכבר היום יש בבתי אב רבים מקרב בני משפחתנו המורחבת, את נתוני כל בני המשפחה.בתחילת הדרך, צריך היה משוגע לדבר שילך בראש המחנה ויפרוץ את הדרך. היום, כל אחד מבני המשפחה יכול לקבל ואו אפילו למשוך לבד את המידע הקיים, ולהמשיך לעדכן את בני המשפחה החדשים.אשמח לעזור לכל מי שיבקש זאתגבי מדינה פסח תשע"א, אפריל 2011 עדכון ועריכת פרטים נוספת 17/01/2013