Welcome
My name is גילעד גינסבר and I started this site.
This site was created using MyHeritage.com. This is a great system that allows anyone like you and me to create a private site for their family, build their family tree and share family photos. If you have any comments or feedback about this site, please click here to contact me.
Our family tree is posted online on this site! There are 7153 names in our family site.
The site was last updated on May 26 2015, and it currently has 454 registered member(s). If you wish to become a member too, please click here.   Enjoy!

Go to family tree

Go to family photos
Family news
Today
Richard Winstock joined another family site: Haseldine Web Site
Gideon Poraz joined another family site: goodman Web Site
Yesterday
Eliyahou BITTON joined another family site: סעדון Web Site
May 24, 2015
Laya Bitman joined another family site: Prudhomme Family Site (23andMe)
YLGVS joined another family site: Klawans-Reiser-Zuroff-Goldman Website
May 23, 2015
moshe dvir joined another family site: Familie Web Site
Eliyahou BITTON joined another family site: BARKAT Web Site
May 22, 2015
בנימין פנש joined another family site: BITTON Web Site
moshe dvir joined another family site: Kerer Web Site
May 20, 2015
Yossi Farber joined another family site: אבין Web Site
יוסי שא-נס joined another family site: אבין Web Site
Stephen J. Weil joined another family site: famille Cavanna
Laya Bitman joined another family site: Webseite der Familie Neubauer
Stephen J. Weil joined another family site: Webseite der Familie Neubauer
Eliyahou BITTON joined another family site: The Liberty family
May 19, 2015
YOSI HIRSCH joined another family site: אבין Web Site
Stephen J. Weil joined another family site: Bookey Web Site
May 18, 2015
יוסי שא-נס joined another family site: שישון Web Site
May 17, 2015
Eliyahou BITTON joined another family site: Cohen Web Site
User ניצן joined another family site: Lifshitz Web Site
Mark Goldsmith joined another family site: Polinsky Web Site
Benjamin Wallach joined another family site: Polinsky Web Site
May 16, 2015
Eliyahou BITTON joined another family site: רווח Web Site
olivier neuman joined another family site: Webseite der Familie Neubauer
Corinne Braun joined another family site: lieber Web Site
May 13, 2015
Mark Goldsmith joined another family site: Luiz de Freitas Family WebSite
גל בן דוד joined another family site: Luiz de Freitas Family WebSite
May 11, 2015
Jeffrey Markus joined another family site: אבין Web Site
Laya Bitman joined another family site: אבין Web Site
שמעון הגר updated his profile.
 
View older news
News articles
Important:70 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 27 2015 17:48
משפחות רבות חסרות סבים וסבתות..דודים ובני דודים שנשמדו. שואת העם היהודי היא חסרת תקדים בכל מובן של אכזריות ורוע אנושי. לזכור, תמיד.
0 Comments|1 View|View full article
Important:סיפורה המעניין של יהדות פינלנד
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 27 2015 17:32

פינלנד

שלווה צפונית

מחבר: אליהו בירנבוים

מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"

תקציר: חיילים רוסים שהגיעו לפינלנד בחרו להישאר בארץ איילי הצפון ויסדו שם קהילה יהודית שקיימת עד היום. במלחמת העולם השנייה נלחמו צאצאיהם לצד מדינות הציר.

\"פינלנד\"

סיפורה של הקהילה היהודית בפינלנד, הקהילה הצפונית ביותר באירופה, מרתק ביותר – אף שמדובר באחת הקהילות הצעירות והקטנות במונחים אירופיים.
כאשר באים להכיר קהילה יהודית בתפוצות ולעמוד על קנקנה, אחת משאלות המפתח היא מקורם של היהודים הראשונים. אינה דומה קהילה אשר ראשוני היהודים התיישבו בה אחרי חורבן הבית או גירוש ספרד, לקהילה אשר ראשיתה ביהודים ניצולי שואה; איננה דומה קהילה אשר חבריה הם יוצאי חלב שבסוריה לקהילות אשר הגיעו מאשכנז ומפולין. מקורה של הקהילה היהודית בפינלנד הוא ב"קנטוניסטים" – הלא הם החיילים היהודים ששירתו בצבא הרוסי, ועם שחרורם הורשו להתיישב במדינה במאה ה-19.
פינלנד לא פתחה את שעריה לרווחה ליהודים במהלך ההיסטוריה. רק במחצית השנייה של המאה הי"ט הורשו יהודים להתיישב בתחומי פינלנד של היום, ורק במאה העשרים זכו לזכויות אזרחיות. האזור בו נמצאת כיום פינלנד היה למשך למעלה מחצי מילניום, עד 1809, חלק מהממלכה השוודית. על פי החוק השוודי בתקופה זו, ליהודים היה מותר להתגורר רק בשלוש ערים מרכזיות בממלכה, אף אחת מהן לא בשטח פינלנד. ב-1809, כתוצאה מכישלונה של שוודיה במלחמה מול רוסיה כחלק ממלחמות נפוליון, איבדה שוודיה שליטה בפינלנד וזו הפכה לדוכסות השייכת לאימפריה הרוסית. למרות זאת, החוקה ומערכת המשפט השוודית נשמרו בדוכסות וכך גם האיסור על התיישבות היהודים.
ברם, החוק הרוסי התיר לחיילים היהודים בצבא הצאר הרוסי, ששירתו בפינלנד במחצית הראשונה של המאה ה-19, להישאר בפינלנד עם משפחותיהם לאחר שחרורם, והם קיבלו זכויות כחיילים. החלטה מעניינת זו משנת 1858 מתחילה את ההיסטוריה היהודית הפינית.
חיילים אלה הם אשר בנו את תשתית הקהילה הקיימת עד היום. לחיילים בפינלנד הצטרפו מאוחר יותר יהודים מרוסיה, מפולין ומליטא. לקראת סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 קיבלו כ-250 פליטים יהודים ממרכז אירופה אישור כניסה לפינלנד, ובשנים האחרונות מספר יהודים מברית-המועצות לשעבר, מפולין וממקומות שונים ממזרח אירופה, מצאו מקלט במדינה.
בית הספר היהודי הראשון נפתח בפינלנד בשנת 1840. החברה קדישא הוקמה בשנת 1864, והרב הראשון, הרב נפתלי צבי אמסטרדם, הגיע להלסינקי בשנת 1867. קהילה יהודית מסודרת הוקמה רק בשנת 1903, ובית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1906. באותה תקופה גרו בפינלנד כאלף יהודים.
כל דאלים גבר
במשך המאה ה-19 חייהם של היהודים בפינלנד היו חיים דתיים. החיילים היהודים-הרוסים היו רובם ככולם יהודים שומרי מצוות אשר עזבו את השטייטל מתוך צורך או חובה להתגייס לצבא הרוסי, והם הקפידו לשמור בפינלנד על המצוות והמנהגים אשר למדו בבית אבא ברוסיה. הם המשיכו לדבר ביניהם יידיש ואף לשיר שירי עם ביידיש. ניגונים רבים נשתמרו מהחיילים הקנטוניסטים של אותה תקופה, וגם בחתונות השתתפו כליזמרים ורקדו ריקודים כנהוג בעיירה היהודית. כמובן שלא היתה כל התבוללות ולא היו נישואי תערובת עם נשות המדינה.
בביקורי בפילנד שאלתי את ראשי הקהילה כיצד מצאו החיילים היהודים בנות זוג אם לא התחתנו עם בנות הארץ? נשיא הקהילה השיב לי בסיפור מדהים ואמיתי:
"החיילים היהודים מצאו דרך מאוד מקורית לפתור את בעיית השידוכים. החיילים פנו לרבנים בקהילותיהם המקוריות ברוסיה, בליטא ובאוקראינה, וביקשו שישלחו להם נשים... ואכן, אחת לכמה חודשים היתה מגיעה עגלה רתומה לסוסים ובתוכה נשים יהודיות אשר הגיעו מהעיירות ומהכפרים היהודיים ישר לשוק היהודי, למקום שבו עבדו הרווקים היהודים הזקוקים לשידוך".
ותיקי הקהילה יודעים לספר שבחירת הנשים היתה מתבצעת בדרך של "כל דאלים גבר", כלומר החזקים ביותר זכו ל"זכות קדימה" בבחירת בנות זוגם העתידיות...
ב-1889 חוקקה הממשלה חוק מיוחד הנוגע לנוכחות היהודים בפינלנד ומצר את צעדיהם: על פי החוק הותר למספר יהודים, שהוזכרו בשם, להישאר במדינה רק עד להודעה חדשה, ולהתגורר רק בערים מסוימות שהוקצו להם. מחוץ לתחום זה ניתנו להם רק אישורי ביקור זמניים, בעלי תוקף של עד שישה חודשים. עוד קבע הצו כי המקצועות הפתוחים ליהודים יהיו מסחר בבגדים מיד שנייה בלבד, ונאסר עליהם להשתתף בירידים או לסחור מחוץ לעיר מגוריהם. ההפרה הקטנה ביותר של מגבלות אלו היוותה בסיס לגירוש מפינלנד. לילדים הותר להישאר בפינלנד רק כל עוד הם חיו עם הוריהם או לא נישאו. על היהודים שגויסו לצבא הרוסי בתוך פינלנד נאסר לחזור לפינלנד לאחר שחרורם.
המאבק לזכויות שוות ליהודים החל בפרלמנט הפיני בשנת 1872, אך רק ב-1917, כשזכתה פינלנד לעצמאות, זכו היהודים לזכויות אזרח. ב-22 בדצמבר 1917 אישר הפרלמנט חוק בנושא "בני דת משה" ((Mosaic Confessors. לפי החוק, יהודים יוכלו לראשונה להיות אזרחים פינים, ויהודים שאינם מחזיקים באזרחות פינית יזכו לאותו יחס חוקי לו זוכים זרים אחרים.
ספר תורה בחזית הנאצית
בין שתי מלחמות העולם גדלה האוכלוסייה היהודית בפינלנד לכ-2,000 נפש כתוצאה מהגירה, בעיקר מרוסיה הסובייטית בזמן התקופה המוקדמת של המהפכה. במלחמת העולם השנייה חתמה פינלנד ברית צבאית עם גרמניה נגד ברית-המועצות, ונלחמה לצד גרמניה הנאצית. יהודים פינים רבים נלחמו במלחמה לצד הצבא הגרמני נגד הרוסים. חברי הקהילה מספרים שלא פעם חיילים גרמנים נדרשו להצדיע לקצינים יהודים בצבא הפיני ולכבדם, כדי לשמור על הריטואל הצבאי.
אחת התופעות המיוחדות ויוצאות הדופן בהיסטוריה של אירופה היתה בית כנסת שדה שהופעל על ידי הצבא הפיני בחזית, עבור החיילים היהודים שנלחמו נגד הרוסים במלחמת העולם השנייה. בנים של חיילים וקצינים יהודים אשר שירתו בצבא בתקופה הזאת סיפרו לי שבמשך שנות המלחמה היה אוהל בו התכנסו היהודים להתפלל בשבת ובחול. אביו של נשיא הקהילה הנוכחי, יצחק סמולאר, היה גבאי בית הכנסת. באוהל היו ארון קודש וספר תורה קטן אשר נדדו ביחד עם החיילים ממקום למקום. ארון הקודש הקטן וספר התורה ההיסטורי שוכנים היום בבית המדרש של הקהילה בהלסינקי, ומהווים סמל ודוגמה לגבורה היהודית ולשמירה על המסורת היהודית.
למרות לחץ גרמני חזק, זוועות השואה נחסכו מיהדות פינלנד, גם תודות לעמידה האיתנה של הרשויות הפיניות שסירבו למסור את יהודי פינלנד לידי גרמניה. למעשה, ניתן לומר שלא היתה שואה בפינלנד. הממשלה הפינית סירבה לפעול נגד אזרחים פינים ממוצא יהודי והיהודים הפינים המשיכו ליהנות מזכויות אזרח מלאות לכל אורך המלחמה. רק במקרה אחד הרשו הפינים גירוש של פליטים יהודים מאוסטריה ומהארצות הבלטיות, וגם מצב זה הופסק אחרי שהיהודים הראשונים גורשו ונרצחו. נוצרים מפינלנד אף הקימו לזכרם בישראל את הכפר 'יד השמונה' שבהרי ירושלים (בשעת כתיבת מאמר זה, קיבלתי מידע מעניין מד"ר אפרים זורוף, יו"ר מרכז ויזנטל, הטוען שלאחרונה התגלה מידע חשוב לפיו פינלנד מסרה לגרמניה הנאצית חיילים יהודים-רוסים. על פי בקשת ד"ר זורוף, הוקמה לאחרונה ועדת חקירה בפינלנד לבחון את הנושא).
רצף היסטורי
בפינלנד חיים היום 1,500 יהודים, 1,300 בהלסינקי (עיר הבירה) ו-200 בעיר טורקו. הקהילה היהודית בטמפר הפסיקה את פעילותה ב-1981.
הקבוצות המרכיבות כיום את הקהילה הן צאצאים של החיילים היהודים-הרוסים, ישראלים אשר היגרו מהארץ לפינלנד ומעט מהגרים רוסים. מכיוון שיהודים המשיכו לגור בפינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה, הרצף בין המהגרים הרוסים לבין בני הקהילה היום לא הופסק למעשה. רוב בני הקהילה היום הם פינים, ילידי פינלנד, נכדים לסבים שנולדו גם הם בפינלנד כצאצאים לקנטוניסטים היהודים. הרב של הקהילה בפינלנד, הרב משה אדלמן, מתאר את ייחודה של הקהילה ומסביר: "קהילה צפונית זו באירופה היתה מבודדת יחסית מהעולם היהודי בגלל מיקומה הגיאוגרפי, אבל הצליחה לבנות ולשמור על חייה היהודיים. החיים היהודיים שמרו על רצף בין העבר בשטייטל לבין ההווה בקהילה".
אחד הסיפורים המאפיינים את הרצון לשמור על הרצף ההיסטורי-קהילתי הוא שיפוצו של בית הכנסת הקהילתי לפני שנתיים, לכבוד היותו בן 100 שנה. ראשי הקהילה דאגו להביא אומנים מומחים לשימור מבנים. הם הורידו את שכבות הצבע שהצטברו במשך השנים עד שהגיעו לשכבת הצבע המקורית של בית הכנסת, והביאו אותה למצבה האוריגינלי לפני 100 שנה. כל זאת מתוך רצון לשמר את העבר של הקהילה וליצור רצף היסטורי.
רובם של הישראלים הגיעו בעקבות בנות זוג פיניות אשר הכירו בארץ או תוך חיפוש אחרי מקום עבודה באחת המדינות הידועות באירופה ובכל העולם ברמה הגבוהה של התנאים הסוציאליים הניתנים בה לאזרחיה. לעומת קהילות אחרות בעולם היהודי, בהן הישראלים מנותקים מהקהילה וחיים את חייהם בנפרד, בהלסינקי הם חלק אינטגרלי מהקהילה. הגעת הישראלים חיזקה את הקהילה מבחינה חברתית ורוחנית, וללא הגעתם בית הספר הקהילתי היה נסגר מחוסר תלמידים. מתוך כ-120 תלמידים בבית הספר היהודי, כ-60 הם בנים למשפחות של ישראלים. ללא ספק יש כאן פרדוקס ודילמה מעניינית: ירידה מהארץ, המחלישה את מדינת ישראל, מחזקת את הקהילות היהודיות בחו"ל. אחד המאפיינים של הקהילה בהלסינקי הוא האחדות והחיבור הקיימים בקהילה בין כל חבריה ופלגיה. הוותיקים והחדשים, הפינים והישראלים, האשכנזים והספרדים, כולם פועלים בצוותא ויוצרים משפחה אחת גדולה, קהילה לתפארת.
למרות היותה קהילה קטנה, הקהילה בהלסינקי נותנת את כל השירותים הדרושים ליהודים המבקשים לשמור על זהותם ועל חיים דתיים. יש בקהילה בית כנסת, בית ספר יומי, גן ילדים, בית אבות, חברא קדישא, תנועת נוער מכבי, שליח חב"ד, מסעדה וקייטרינג כשר, חנות כשרה, מקווה ורב. בבית הכנסת מתקיימות כל יום תפילות שחרית וערבית ובכל שבת עשרות רבות מחברי הקהילה באים לתפילה ולקידוש משותף.
מאמציה של הקהילה היהודית בהלסינקי לשמור על הגחלת היהודית מחממים את הלב, ומאפשרים לשמור על עתיד הקהילה גם במדינה הצפונית ביותר באירופה ואחת הקרות ביותר בעולם.
תודתי לקהילה היהודית בהלסינקי ולמנכ"ל מר דן קנטור על משלוח התמונות העתיקות של הקהילה, אשר פורסמו בספר "לחיים".
0 Comments|2 Views|View full article
Family memories:כל מילה סלע ! לזכר אביה במלאות 9 שנים למותו שירלי בתו כתבה ...
Posted by: טובה טרייבר נשואה לטייב-יהלום on Sep 10 2014 07:09

השנים עוברות אבל החור שנפער תחת רגלייך נשאר כשהיה..

פיסה מהלב שלי נתלשה אז, ביום הארור ההוא.. ואי אפשר להשתיל דבר במקום שהייתה, זה לא מגליד, לא עובר.. פשוט מתרגלים לחיות עם הכאב.

כל כך הרבה דברים התרחשו מאז שהלכת וכמו דבר לא השתנה.. הצד שלך במיטה, לצד אמא, נותר מיותם, מחכה.. וגם אנחנו..

איש גדול שלנו, שלי.. כמה ציפית להתבגר, אתה ואמא יחד, לחתן ביחד, להזדקן ביחד, להפוך סבים ביחד.. נהנית כל כך לחלום על פרישה, על להפסיק לרוץ, לנוח. חלמת שתטיילו יחד על יכטה מסביב לעולם, שתחגגו את החיים ביחד.. לפני כמה ימים היה יום הנישואים שלך ושל אמא, 35 שנה.. זכרת? היא כבר לא חוגגת אותו... רק מציינת בכאב עוד שנה בלעדיך..

כל פעולה שלך, כל דבר שעשית הייתה מתוך מחשבה עלינו, אני יודעת אבא, תמיד ידענו...המשפחה שלך, העקב אכילס שלך.. כנראה שהיה זה ראוי, שגם אז, ביודעין, העדפת להקריב את עצמך כדי שאנחנו נהיה בסדר.. אז אנחנו בסדר, אבא.. אני מקווה שאתה יודע שהצלחת..זה רק הגעגועים אלייך שצורבים... המחשבה על נצח בלעדיך שעדיין מבעיתה...

אבא, אבא, אבא, אבא, כמה חסר לקרוא לך, לגלגל את המילה הקטנה הזאת על הלשון.. לשמוע אותך עונה לי, קורא בחזרה, לשמוע את קולך.. אני מתנחמת בידיעה שאתה שומע אותי , צופה, שומר עלינו.. אני מרגישה אותך בכל דבר איתי.. או לפחות מדמיינת..

אנחנו נהיה שם מחר אבא'לה.. אותו מקום, אותה שעה,

כמו בכל שנה ...

אוהבת אותך תמיד.

0 Comments|8 Views|View full article
Family memories:רבקה,כתבה מספר מילים מכל הלב לזכרו של אביה מאיר. שווה קריאה וממחטה !
Posted by: טובה טרייבר נשואה לטייב-יהלום on Sep 8 2014 13:32
פעם היה לי אבא. לא כל כך מזמן , איש גדול וחזק עם שפם
פעם היה לי אבא. לא תמיד מושלם, אבל היה אבא חי, נוכח וקיים. פעם כשעוד הייתי נערה, היה לי אבא אחד כזה, כביכול כמו השאר, רק עם קוקו או שיער מפוזר. אבא ששורק, צועק, דואג, מספר, שר שירים בלילה וביום מזמזם, אבא שישן עם אקדח מתחת לכרית, אבא ששמר, שיצא בתחתונים כשגנב נכנס לבית של השכנים, אבא שתפר תחפושות בפורים, אבא שהמציא ובישל מתכונים. אבא שהחביא אפיקומן, אבא שלימד אותי תמיד אמת להגיד, אבא שאימן אותי בתרגילי ג'ודו והגנה עצמית כדי שאני אדע להרביץ חזרה, אבא שהרכיב אותי על אופנוע ונתן לי להוציא את הראש מה"סאן רוף" באופל בזמן נסיעה, אבא שהביא לי אפרוחים במתנה, אבא שידע הכי טוב לטפל בכלבים ובגינה. אבא שתיקן, פירק ובנה, אבא חשמלאי, אינסטלטור, מוסכניק ושף, אבא שנתן לי לירות במטווח, אבא שלקח אותי לשחק כדורסל. אבא שקרע את עצמו בשלוש עבודות כדי להביא פרנסה. אבא שכעס ואמר שהחצאית יותר מדי קצרה, אבא שהסיע אותי והחבר הראשון לקולנוע באיפוק מכבד מהול בקריצה, אבא שתפס אותי מעשנת, תופסת טרמפים, שותה או סתם ערה הרבה אחרי השעה שאני צריכה.. פעם היה לי אבא עם עיניים ירוקות וטובות, אבא שאי אפשר לפספס, אבא שנתן לי סיגר באירוע כדי להרגיש מגניבה, היה לי אבא רקדן כמו טרבולטה שרקד איתי תמיד כשהייתי קטנה והיה נפגע כשגדלתי והובכתי להמשיך עם המסורת באירועי המשפחה, או כשלא נתתי חיבוק ונשיקת לילה טוב (כמו לאמא) לפני השינה.. היה לי אבא שהיה עוד רחוק שנות אור מלסיים את תפקידו בחייו, בחיינו, בחיי
והיום אין
אין לי אבא שיראה לי איך גבר צריך להתנהג, אבא שיגן, אין לי אבא שיסביר מה הכי חשוב על הכביש, תמרור עצור, פס לבן ומעבר חציה. אבא שיקנה לי קבריולט אדומה, אין לי אבא שיוציא אותנו לטיול בטבע, ללילה באוהל, לדיג או סתם להדליק מדורה, אין לי אבא שיטפל בפחמים ב"על האש" אין לי אבא שיהרוג לנו את הג'וקים או יתפוס חולדה. אין לי אבא שייצא לקראתנו בלילה או יקפיץ, או ייקח. אין לי אבא שיבוא כשנתקעתי להחליף לי גלגל, או שאקרא לו כשפגעו בי ברכב, אבא שידריך ויגיע בריצה. אין לי אבא שייעץ בענייני כספים, אבא שיעשה קידוש, יצחק ויציק ועל הספה ישב בתחתונים. אבא שיהיה לי גב בעת צרה, שיתקשר לאיים על מי שינסה להפיל בפח, "הוט" או "פלאפון" או בעלים של חברה. אין לי אבא שירגיע בזמן מלחמה. אין לי אבא שיאיים על בן הזוג שיזהר לגרום לי אפילו לדמעה, אבא שילווה אותי לחופה וייסע בטיל לבית חולים בלידה הראשונה. אין לי אבא שיישב עם הבעל לגרעינים וכדורגל בשבת, אין לי אבא שיהיה ויהפוך לסבא הכי אוהב בעולם, אבא שיאסוף לי את הילדים מהגן.. אבא שיתעצב וישמח בקן הריק מילדיו, אבא שעם אמא יצעד יד ביד, שיזדקן איתה בגאווה ובאושר וייצור להם התחלה חדשה בד בבד.
פעם,
לפני חיים שלמים, היה לי אבא עד לפני 9 שנים, והוא נמצא תמיד, גם עכשיו. מחייך מהצד, אך כבר לא במרכז.
פעם, שם באותו ערב מקולל נולדתי מחדש. אנחנו נולדנו אל מציאות חדשה, סיוט, סרט רע. ובכל פעם באזכרה, שם בדיוק אני מסיימת ומתחילה את השנה, זה מין לוח-שנה מקביל שאני חיה על פיו, בו אני בודקת, מתבוננת מה השתנה.. בעצמי ובנו ובכל מה שהיה, וזה מצחיק שאני באמת מתרגשת כמו לפני פגישה חשובה.
פעם היה לי אבא, עדיין צעיר, ילד נצחי אבא שנשאר בעבר. אבא שרצה עוד להגשים ולחלום, שאהב את אמי יותר מכל דבר. אבא שהלך הרבה יותר מדי מוקדם.
פעם לפני לא כל כך הרבה זמן..
0 Comments|3 Views|View full article
Family memories:עוד מידע על ר' מתתיהו דייוויס
Posted by: אביבה פרידמן on Aug 23 2014 01:00

עוד על ר' מתתיהו דייויס - ר' מת'ס דייויס

בשנתתש״אבעודוצעירלימיםנחלהר׳אהרןבמחלתריאותקשה. ידידומ״בתי נייטין"הגאוןר׳מתתיהור׳מת׳סדייויסנהגלבקרוולסעדובחוליו.

הואגםדאג לפרנסתהמשפחהשנשברמטהלחמה. גםלאחרפטירתושלרביאהרן, המשיךרבי מת׳סלתמוךבמשפחהולסייעבפרנסתם. עזרתוזוהצילתםמחרפתרעבכאשרנותרו

ללאמשעןומשענה. כמוכןדאגלחינוכםשלהילדיםהיתומים.

המחלההכריעהאותו בעודובשיאפריחתו.ב כ״גטבתתש״בכרענפלהגאוןהצדיקר׳אהרןפישרזצ״ל, הג״רמתתי׳דייויסהיהמגדוליהת״חבירושלים. גברארבאבתורהובעלצדקהוחסדעצום. לאחר פטירתויצאספרו״מתתמלך״עלהרמב״םובונלקטו מחידושיו על הרמב"ם)ע״יהאחיםלביתפישרהג״רמאירצבי,הג״ראליעזרמשה,ובעיקרהג״רשלמה.

ראהגםאודותיובמאמרלתולדות הגת״רבענגיס, ״ישורק״יב. הדפסנומתורתולקמןבמדורזה..

רבנוהגרי״יזצ״לואחיושליט״אהרגישותמידהכרתהטובמיוחדתלהגאקר׳מת'סשכהסייע להםלהתגברעלהקשיים. הכרתהטובבאהלידיביטויבדרכיםשונותלמטיבולצאצאיו.

0 Comments|3 Views|View full article
Important:וינה והכלבים היהודים 1421 ועד היום...
Posted by: אביבה פרידמן on June 10 2014 18:50

ווינהוהכלביםהיהודים

בשנת1420 ב– 23 במאיפרצהעלילהנגדיהודיאוסטריהבגיןחילול "לחםהקודש" באחתמערי

F,0 אוסטריה. הדוכסאלברכטהחמישי

1 ניצלסיפורישןשהתרחש מספרשניםקודםלכן, והוציאצו

גירושליהודיאוסטריה. אתהענייםשביןיהודיווינהגרשובעודשאתהעשיריםשבהםאסרווהחרימו

אתרכושם. במהלךמאסרםמתורביםמהיהודיםתוךניסיונותלשכנעםלהמיראתדתם. את

הנותרים, כשלושמאותאנשיםנשיםוילדיםהעלועלהמוקדיחדעםביתהכנסתבתאריך12 במרץ

1421. אבניביתהכנסתשנהרסשימשולאחרמכןלבנייתהאוניברסיטהבעיר.

לכבודמאורעחשובזה, שלחיסולהנוכחותהיהודיתבעירוינה, הוצבעלקירהבנייןהצופהעלמקום

האירוע, תבליטומתחתיוכתובתבלטינית. התבליטמתארטיהורשלאדםעלידיהזלפהעליושלמי

הירדן, ואילונוסחהכתובתהואכדלהלן:

לטינית

Flumina Jordani tergunturlabe malisque

corpora cum cedit, quod latet omne nefas.

Sic flamma assurgens totam furibunda

per urbem 1421 Hebraeum purgat crimina

saeva canum. Deucalioneis mundus purgatur

ab undis sicque iterum poenas igne furiente luit.

אנגלית

In the waters of the Jordan, their bodies were cleansed of filth and malady. And all

that was hidden and sinful disappeared. Thus arose in 1421 the flames of hatred

throughout the city and expiated the horrible crimes of the Hebrew dogs. As the world

was once cleansed by the Deucalion [Noah’s] flood, so were all sins atoned in the

raging flames.

עברית

גופםנוקהמזוהמהוהמחלהבמימיהירדן, וכלמהשהיהחבויוהחטאנעלם. כךהועלתהבשנת

1421 אשהשנאהבכלרחביהעיר, וכפרעלהפשעיםהנוראיםשלהכלביםהעברים [היהודים. כמו

שבימינח, שהעולםנוקהפעםאחתעלידימבולולכןכלהחטאיםכופרובלהבות

המשתוללות.

עדכאןהתיאורההיסטוריעלאשרארעבמחציתהמאהה– 15 לספירה. אלאשכאשרביקרתי

במקוםבסוףחודשנובמברבשנת2013 , חמשמאותתשעיםושתיים ( 592 ) שנהלאחראותואירוע.

"נדהמתילראותכיהתבליטעםהשלטהנ"לבלטיניתמתנוססלראווהבאמצע "כיכרהיהודים"

לנוכחהאנדרטהלנספיםהיהודיםבשואהשעומדתעלמקוםביתהכנסתשהאוסטריםהחריבו(Platz

באותואירוע. קשהלהאמיןכיהשלטעםמילותהגנאי "הכלביםהיהודים" עומדומתנוססבראשחוצות

בווינהשלהמאההעשרים. השלטהזהאיננוהיסטוריה, ישלקוברועמוקבמרתףשלאחדהארמונות

שמפאריםאתווינה. בצילושלהשלטהזהחייםהיוםאלפייהודיםבווינה, איידיעתהשפההלטינית

איננהתירוץלעצימתעינייםולאטימתאוזניים.

אנימצפהממשרדהחוץשיפנהלנוגעיםבדברויפעלולהסרתהשלטהמבישהזהמחוצותווינה.

ד"ריואלפיקסלר

1 ביןיהודיםלנוצריםכרךה', א. לימור, י. קפלן, ע. הופמן.

0 Comments|5 Views|View full article
Family memories:Diskin orphanage in Jerusalem - Abraham Avigdor Yaalomi's memories
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 6 2014 15:47

ינואר 2014, שבט תשע"ד

פרק בית היתומים "דיסקין" בחיי אבי

אברהם אביגדור יהלומי (דימנשטיין) ז"ל

מאת בתו , מינה טאובר

אבי אברהם נולד בירושלים ב 1925. הוא התייתם בשנת 1929 מאמו, מינה משייב ילידת חברון ,שנהרגה בתאונת דרכים, וכעבור מספר חודשים התייתם מאביו במאורעות תרפ"ט.

סבתו שהייתה עניה הכניסה אותו לבית היתומים "דיסקין" בהיותו בן ארבע.

להלן הסיפורים שסיפר לי בגוף ראשון:

"הכניסו אותי ל "דיסקין" נפרדו ממני והשער נסגר עלי. אני נתליתי על השער ובכיתי שעות ארוכות, אך איש לא ניגש אלי. זו הייתה הפעם האחרונה שבכיתי מאז לא בכיתי עוד, הבנתי שאף אחד לא שומע אותי.

בדיסקין הייתי כל הזמן רעב, לארוחת בוקר נתנו פרוסת לחם בריבה או עם חתיכת חלבה.

פעם גנבתי חתיכת חלבה נוספת וכשתפסו אותי ספגתי מכות קשות בשוט.

למדריך הייתה מחברת עם שמות הילדים. במשך השבוע הוא עקב אחרינו וכל ילד שהשתולל או השמיע קול מיותר סימן המדריך עיגול ליד שמו.

ביום חמישי אספו את כל הילדים וכל ילד קיבל הצלפות שוט בהתאם למספר העיגולים שליד שמו.

אחיות של אבי מאנגליה הגיעו לבקרני פעם בשנה שנתיים בתאום מראש עם המנהל.

לקראת בואן הלבישו אתי בבגדים יפים ובנעליים יפות. אני הייתי מאושר , חשבתי שישאירו לי אותם, אך התבדיתי בתום הביקור החליפו את הבגדים היפים במטולאים שהיו לי.

הדודות מאנגליה הביאו לי צעצועים ואני שמחתי, למחרת נעלמו צעצועיי כלא היו.

פעם שלח אותי הרב לביתו להביא לו אוכל שבישלה אישתו , כשהגעתי לביתו ראיתי שם את ילדיו משחקים בצעצועים שלי. לא יכולתי לומר מילה, פחדתי.

לילה אחד בהיותי בן 10 קמתי לשירותים, בעודי משתין הגיע השומר ואחז בעכוזי. אני צרחתי צרחה אדירה והוא ברח.

פעם ראיתי שהמדריך נתן סטירה אדירה לילד שעמד בראש גרם המדרגות, הילד התגלגל במורד המדרגות ,שבר את מפרקתו ומת. הגיעו שוטרים בריטים לחקור ,אך הבריחו את המדריך המכה לפולין והוא לא בא על עונשו. הם היו סדיסטים פעם הענישו ילד לעמוד כל הלילה עירום במרפסת בחורף הירושלמי, הוא חלה בדלקת ריאות ומת.

אני הייתי ילד שובב וחטפתי הרבה מכות.

בדיסקין דיברנו רק יידיש לא ידעתי עברית.

בהיותי בן 12 , יום אחד ב"חיידר" ישבנו בצורת "חית" ומישהו השמיע קול, הרבי החליט שזה אני וקרא לי "אברימל'ה קים אאער" "זה לא אני " התקוממתי , אך הוא בשלו קרא לי לקבל מכות.

אני ניגשתי אל הרב שהיה גבוה ובעל זקן ארוך, קפצתי ונתליתי לו על הזקן. הוא החל לצעוק:

"גוואלד, גוואלד" מכל החדרים הגיעו כל הרבנים ובקושי רב הצליחו לנתק אותי מזקנו.

אח"כ דשו אותי במכות ושלחו אותי ל"חפס"(לצינוק) שהיה חדר חשוך שם קיבלתי כוס מים ופרוסת לחם לכל ארוחה. בבוקר הוציאו אותי לתפילת שחרית , אך העמידו אותי בפתח החדר. הייתי מוקצה, נאסר עלי להתערבב עם כולם בזמן התפילה. תוך כדי התפילה הרב שהיה עטוף בטלית הלך הלוך ושוב לפתח בו עמדתי צבט אותי צביטה הגונה וחזר לקהל המתפללים. זאת עשה מספר פעמים.

פתאום הבחנתי שנפתח פשפש קטן בחומה שהקיפה את בית היתומים, ועובדות המטבח נכנסו דרכו.

המתנתי שהרבי "יעשה פרסה" ופתחתי בריצה אדירה החוצה מבעד לפשפש אל החופש.

רדפו אחריי וקראו "אברימל'ה, אברימל'ה" כל פעם ששמעתי אותם העליתי הילוך ורצתי יותר מהר. רצתי כל הדרך מדיסקין עד ממילא ומשם לבית דודתי חנה ברזיניאק (אחות של אימי)

שם, דבר ראשון, חיפשתי מספריים , גזרתי את הפיאות כי ידעתי שללא לפיאות לא יקבלוני בחזרה לדיסקין.

נשכבתי על המיטה ובכיתי במשך 4 שעות בשביל כל השנים שלא בכיתי.

התחנות הבאות שלי היו כפר הנוער "שפייה" , הצבא הבריטי וחברת "המקשר" .

הולדתי 5 ילדים וזכיתי לנכדים."

0 Comments|9 Views|View full article
Family memories:ר' ישראל משה וילף סיפור נוסף
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 1 2014 11:32

ימין משה ישראל משה ווילף

בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , רחוב התקווה 41 כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית שוחרר מגיוס לצבא התורכי ,בעת שהגיע לימין משה רכש תחנת קמח בשכונת גורת אל ענב הסמוכה ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) .

כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל ,נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי , כיוון שכך דרש גמל פאשה המושל התורכי כי תחנות הקמח בירושלים יעבדו במשך כול ימות השבוע עשרים וארבע שעות ביממה, הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות,לכן המשיך משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבו ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת .

כשנודע הדבר לגמל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל גמל פאשה משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי תחנת הקמח, אולטימאטום שיעבורו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע,משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטוענה שהוא יעבוד יותר קשה בשעות העבודה ויצור תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת.

גמל פאשה רתח והכה בנבוט בפרצופו של משה ווילף, כיוון שפחד משה שיוצא להורג מילא את פיו מים, לאחר קבלת המכות פנה משה ווילף לקונסול האוסטרי בעיר בתלונה ובקשה להסיר את הגזרה ( כיוון שהיה בעל אזרחות אוסטרית) , השגריר האוסטרי סרב להתערב ושילח אותו מפניו . כך נאלץ משה ווילף ,לעבוד בעבור הצבא התורכי ,עד שניגף והבריטים נכנסו לירושלים.

בשנת 1949 הייתה למשה ווילף מאפיה ברחוב אגריפס ליד שוק מחנה יהודה.


0 Comments|6 Views|View full article
Media:י מכיר? מי יודע?
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 11 2013 03:04

בס"ד

לידידינו היקרים הי"ו

השלום והברכה!

במסגרת פרויקט איסוף ושימור התמונות שלנו אנו שולחים את התמונה המצ"ב.

היושב עם השטריימל והלבוש הירושלמי הוא הגאון הנודע רבי אברהם חיים נאה זצ"ל המסב כאן בשמחה משפחתית בתל אביב.

לרבי חיים שהתגורר בירושלים היתה משפחה עניפה בת"א. הוא היה חתנו של החסיד התעשיין רבי שאול יצחק פניגשטיין ז"ל, הבעלים של "חצרות בתי וורשה" ביפו לא הרחק מת"א. שבשנותיו האחרונות התגורר, כמו רוב ילדיו, בתל אביב עצמה.
גם בתו של ר' חיים נאה התגוררה בת"א.

האירוע אינו מזוהה כמו גם יתר האנשים שבתמונה. נשמח לעזרתכם בזיהוי.

בברכת הצלחה

יעקב שלמה לוי

מכון "תל אביב של מעלה"

0 Comments|7 Views|View full article
Important:סיפור מיוחד לחנוכה של מכבי הלסינקי- תיקון עוול לאצן יהודי פיני
Posted by: אביבה פרידמן on Nov 27 2013 14:24

Kfar Maccabiah, November 2013

Chanukah and the Jewish People Demand for Justice

Dear Friends,

Because it celebrates the liberation of the People of Israel on 25 Kislev in the year 165 BCE from Greco-Syrian (Seleucid) oppression and the regaining of Jewish religious and cultural liberties, the content of the Festival of Chanukah is strongly national. This armed struggle continued for years of intense fighting, costing the lives of many members of the Hasmonean clan (the Maccabees)(1) and their followers. Ever since, and especially since the rise of political Zionism in the second half of the 19th Century, Chanukah symbolizes the Jewish demand for our right to live free as Jews and our rights as a Nation.

This heroic spirit of the Maccabees continues. In October this year, a 75 year-long demand for justice met with success. Thanks to the sustained determination of Makkabi Finland, a small but significant victory for truth and for the People of Israel was won from the depths of the Holocaust Era. It is a sad story of how the career of a Makkabi Helsinki athlete was destroyed because he was a Jew, a story perhaps even sadder because Abraham Tokazier did not live to see his eventual vindication.

A sprinter of high reputation, he won the 100 meter race at a prestigious national competition on 21st June 1938, his victory absolutely clear in the photo-finish that appeared in the Press the next day. Astoundingly, the Finnish Athletics Association consigned Tokazier to 4th place.Question: Why? Answer: Anti-Semitism. The athletics meet was an unofficial tryout of a stadium intended for use at the next Olympic Games scheduled for Helsinki in 1940, and an official delegation from Nazi Germany was invited. German Jews had already been stripped of their citizenship (2) and systematic theft of their property had begun(3). Finnish authorities sought to ingratiate themselves with their German counterparts through their blatant 'gesture' of demoting Tokazier and filling the podium(4) with 3 'Aryan' runners.


Makkabi Finland never wavered in its efforts to correct this infamy. For 75 years, Makkabi demanded that Finnish sports authorities admit the injustice done to Abraham Tokazier and restore his rightful place in Finnish Olympic history. On October 4th this year, the Finnish Athletics Federation finally acknowledged the truth.

Abraham's nephew, Hillel Tokazier, wrote that his uncle "lost his will to compete after that event". Abraham Tokazier passed away in 1976, living with this injustice in his heart until his last days. Though it is a small incident in the enormity of evil that befell our People in the Holocaust Era, it is nonetheless a moral victory.

Makkabi Helsinki President Ari Benski (cousin of MWIU Vice-President Leo Dan Bensky) andHillel Tokazier sent a letter to the Finnish Athletics Federation after that body recognized its historic error:

"Makkabi Helsinki is the longest continuously-active Jewish sports club - so far, 107 years; it has several times tried to rectify the official results of the race held at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938. In his book 'Kangastus' published last August, the writer Kjell Westö once again brought this notorious injustice to public awareness; it had a decisive impact on rectifying the falsehood, and Makkabi wants to show its gratitude to him.

In their letter of apology to Abraham Tokazier's relatives, the current leaders of SUL and the organizing club HKV have made a moral decision to correct the result and repeated their condemnation of any manipulation of results and zero tolerance of racism or any other kind of discrimination in Finnish sports.

We highly appreciate the decision published by SUL on October 4, 2013 to rectify the injustice that occurred at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938 that for decades compromised Finnish sports and affected the Finnish Jewish community and sports circles. Their historic decision strengthens the status and restores the reputation for integrity of SUL as the umbrella organization of athletics in our country."

In these days before Chanukah, when we celebrate our demand for a dignified life as a free People in our historic homeland of Eretz Yisrael, and today with our own Medinat Israel,Makkabi's final achievement of its demand for posthumous justice, illuminates and continues the spirit of the Festival of Lights, bringing light into the darkness, righteousness into the realm of deceit and cruel degradation, recognition of truth triumphant over the empire of destructionand evil. Even though it took so long, Makkabi Finland and our worldwide Maccabi Movementcelebrate Chanukah this year with satisfaction at achieving one of our demands for the sake ofour honor as a Nation.

May this CHAG HA'URIM, the Festival of Lights

carry the Torch of the Maccabees

to illuminate our continuing commitment to the authentic

Maccabi ideals which guide our Present and Future.

May Chanukah 5774 be a very happy celebration with your families,

in more than 400 Maccabi clubs and Jewish community centers in 64 countries,

and in the modern Medinat Israel,

which so deeply and successfully embodies the spirit of the Maccabees.

Chanukah Sameach!

Chazak Ve'ematz!

RABBI CARLOS TAPIERO

Deputy Director-General

Maccabi World Union

[1] Chanukah celebrates the triumphant revolt of the Jews led by the Hasmonean family (the Maccabees) under the Cohen (Priest) Matityahu ben Yochanan and his 5 sons (Shimon, Yochanan, Yehuda, Elazar & Yonatan) against the strongest empire of that time led by the despotic Antiochus IV. Matityahu (166 BCE), Elazar (164 BCE) and Judah (161 BCE) died in the struggle for the liberation.

[2]The Nuremberg Laws were instituted on September 15, 1935

[3]Through the Nazi policy of "Aryanization" in 1938

[4]A non-Jewish runner, Aare Savolainen, was named the winner.


0 Comments|6 Views|View full article
Visits
0008225
 
Loading...
Loading...