You are not logged in
Log in
Sign up
Welcome
My name is גילעד גינסבר and I started this site.
This site was created using MyHeritage.com. This is a great system that allows anyone like you and me to create a private site for their family, build their family tree and share family photos. If you have any comments or feedback about this site, please click here to contact me.
Our family tree is posted online on this site! There are 7151 names in our family site. The earliest event is the death of הרה"ג משה קרמר (1688). The most recent event is the death of יוסף מנדל (May 6 2014).
The site was last updated on Oct 20 2014, and it currently has 455 registered member(s). If you wish to become a member too, please click here.   Enjoy!

Go to family tree

Go to family photos
Family news
Yesterday
אריאל Ariel קופליק Kuflik joined another family site: שרון Web Site
Oct 19, 2014
Eliyahou BITTON joined another family site: ממן Web Site
יריב רייס updated the details of פנינה כהן לבית שיינוק in family tree Family Tree
Oct 18, 2014
User ניצן joined another family site: ריינר Web Site
ייהלי זיו שמר joined another family site: ריינר Web Site
Yuval Maron joined another family site: ריינר Web Site
דוד ויצמן updated the details of <Private> ויצמן in family tree Family Tree
Shlomo mizrahi updated his profile.
ניב כץ Niv Katz joined another family site: Ben David - Mastboim Web Site
Oct 17, 2014
Shlomi Kroizer joined another family site: ספיר Web Site
Binem Naiman joined another family site: Rusinek Web Site
Gideon Poraz joined another family site: Rusinek Web Site
. Rivlin joined another family site: ספיר Web Site
David HIRSCH joined another family site: ספיר Web Site
Oct 16, 2014
Benjamin Wallach joined another family site: ספיר Web Site
יעקב רוטמן joined another family site: ספיר Web Site
Oct 14, 2014
efraim stern joined another family site: Kaiser-Blueth Web Site
Laya Bitman updated her profile.
Laya Bitman updated her profile.
Oct 11, 2014
Mark Goldsmith joined another family site: famille cohn strauss Web Site
Oct 10, 2014
Eliyahou BITTON joined another family site: ביטון Web Site
Oct 07, 2014
olivier neuman joined another family site: Danda Web Site
Oct 06, 2014
שמעון הגר joined another family site: Caspi Greenfield Family
Oct 05, 2014
גל בן דוד updated her profile.
Oct 04, 2014
גל בן דוד updated her profile.
Laya Bitman joined another family site: Fisher Family Web Site
Oct 01, 2014
יעקב רוטמן joined another family site: ריינר Web Site
 
View older news
News articles
Family memories:כל מילה סלע ! לזכר אביה במלאות 9 שנים למותו שירלי בתו כתבה ...
Posted by: טובה טרייבר נשואה לטייב-יהלום on Sep 10 2014 07:09

השנים עוברות אבל החור שנפער תחת רגלייך נשאר כשהיה..

פיסה מהלב שלי נתלשה אז, ביום הארור ההוא.. ואי אפשר להשתיל דבר במקום שהייתה, זה לא מגליד, לא עובר.. פשוט מתרגלים לחיות עם הכאב.

כל כך הרבה דברים התרחשו מאז שהלכת וכמו דבר לא השתנה.. הצד שלך במיטה, לצד אמא, נותר מיותם, מחכה.. וגם אנחנו..

איש גדול שלנו, שלי.. כמה ציפית להתבגר, אתה ואמא יחד, לחתן ביחד, להזדקן ביחד, להפוך סבים ביחד.. נהנית כל כך לחלום על פרישה, על להפסיק לרוץ, לנוח. חלמת שתטיילו יחד על יכטה מסביב לעולם, שתחגגו את החיים ביחד.. לפני כמה ימים היה יום הנישואים שלך ושל אמא, 35 שנה.. זכרת? היא כבר לא חוגגת אותו... רק מציינת בכאב עוד שנה בלעדיך..

כל פעולה שלך, כל דבר שעשית הייתה מתוך מחשבה עלינו, אני יודעת אבא, תמיד ידענו...המשפחה שלך, העקב אכילס שלך.. כנראה שהיה זה ראוי, שגם אז, ביודעין, העדפת להקריב את עצמך כדי שאנחנו נהיה בסדר.. אז אנחנו בסדר, אבא.. אני מקווה שאתה יודע שהצלחת..זה רק הגעגועים אלייך שצורבים... המחשבה על נצח בלעדיך שעדיין מבעיתה...

אבא, אבא, אבא, אבא, כמה חסר לקרוא לך, לגלגל את המילה הקטנה הזאת על הלשון.. לשמוע אותך עונה לי, קורא בחזרה, לשמוע את קולך.. אני מתנחמת בידיעה שאתה שומע אותי , צופה, שומר עלינו.. אני מרגישה אותך בכל דבר איתי.. או לפחות מדמיינת..

אנחנו נהיה שם מחר אבא'לה.. אותו מקום, אותה שעה,

כמו בכל שנה ...

אוהבת אותך תמיד.

0 Comments|%1 Views|View full article
Family memories:רבקה,כתבה מספר מילים מכל הלב לזכרו של אביה מאיר. שווה קריאה וממחטה !
Posted by: טובה טרייבר נשואה לטייב-יהלום on Sep 8 2014 13:32
פעם היה לי אבא. לא כל כך מזמן , איש גדול וחזק עם שפם
פעם היה לי אבא. לא תמיד מושלם, אבל היה אבא חי, נוכח וקיים. פעם כשעוד הייתי נערה, היה לי אבא אחד כזה, כביכול כמו השאר, רק עם קוקו או שיער מפוזר. אבא ששורק, צועק, דואג, מספר, שר שירים בלילה וביום מזמזם, אבא שישן עם אקדח מתחת לכרית, אבא ששמר, שיצא בתחתונים כשגנב נכנס לבית של השכנים, אבא שתפר תחפושות בפורים, אבא שהמציא ובישל מתכונים. אבא שהחביא אפיקומן, אבא שלימד אותי תמיד אמת להגיד, אבא שאימן אותי בתרגילי ג'ודו והגנה עצמית כדי שאני אדע להרביץ חזרה, אבא שהרכיב אותי על אופנוע ונתן לי להוציא את הראש מה"סאן רוף" באופל בזמן נסיעה, אבא שהביא לי אפרוחים במתנה, אבא שידע הכי טוב לטפל בכלבים ובגינה. אבא שתיקן, פירק ובנה, אבא חשמלאי, אינסטלטור, מוסכניק ושף, אבא שנתן לי לירות במטווח, אבא שלקח אותי לשחק כדורסל. אבא שקרע את עצמו בשלוש עבודות כדי להביא פרנסה. אבא שכעס ואמר שהחצאית יותר מדי קצרה, אבא שהסיע אותי והחבר הראשון לקולנוע באיפוק מכבד מהול בקריצה, אבא שתפס אותי מעשנת, תופסת טרמפים, שותה או סתם ערה הרבה אחרי השעה שאני צריכה.. פעם היה לי אבא עם עיניים ירוקות וטובות, אבא שאי אפשר לפספס, אבא שנתן לי סיגר באירוע כדי להרגיש מגניבה, היה לי אבא רקדן כמו טרבולטה שרקד איתי תמיד כשהייתי קטנה והיה נפגע כשגדלתי והובכתי להמשיך עם המסורת באירועי המשפחה, או כשלא נתתי חיבוק ונשיקת לילה טוב (כמו לאמא) לפני השינה.. היה לי אבא שהיה עוד רחוק שנות אור מלסיים את תפקידו בחייו, בחיינו, בחיי
והיום אין
אין לי אבא שיראה לי איך גבר צריך להתנהג, אבא שיגן, אין לי אבא שיסביר מה הכי חשוב על הכביש, תמרור עצור, פס לבן ומעבר חציה. אבא שיקנה לי קבריולט אדומה, אין לי אבא שיוציא אותנו לטיול בטבע, ללילה באוהל, לדיג או סתם להדליק מדורה, אין לי אבא שיטפל בפחמים ב"על האש" אין לי אבא שיהרוג לנו את הג'וקים או יתפוס חולדה. אין לי אבא שייצא לקראתנו בלילה או יקפיץ, או ייקח. אין לי אבא שיבוא כשנתקעתי להחליף לי גלגל, או שאקרא לו כשפגעו בי ברכב, אבא שידריך ויגיע בריצה. אין לי אבא שייעץ בענייני כספים, אבא שיעשה קידוש, יצחק ויציק ועל הספה ישב בתחתונים. אבא שיהיה לי גב בעת צרה, שיתקשר לאיים על מי שינסה להפיל בפח, "הוט" או "פלאפון" או בעלים של חברה. אין לי אבא שירגיע בזמן מלחמה. אין לי אבא שיאיים על בן הזוג שיזהר לגרום לי אפילו לדמעה, אבא שילווה אותי לחופה וייסע בטיל לבית חולים בלידה הראשונה. אין לי אבא שיישב עם הבעל לגרעינים וכדורגל בשבת, אין לי אבא שיהיה ויהפוך לסבא הכי אוהב בעולם, אבא שיאסוף לי את הילדים מהגן.. אבא שיתעצב וישמח בקן הריק מילדיו, אבא שעם אמא יצעד יד ביד, שיזדקן איתה בגאווה ובאושר וייצור להם התחלה חדשה בד בבד.
פעם,
לפני חיים שלמים, היה לי אבא עד לפני 9 שנים, והוא נמצא תמיד, גם עכשיו. מחייך מהצד, אך כבר לא במרכז.
פעם, שם באותו ערב מקולל נולדתי מחדש. אנחנו נולדנו אל מציאות חדשה, סיוט, סרט רע. ובכל פעם באזכרה, שם בדיוק אני מסיימת ומתחילה את השנה, זה מין לוח-שנה מקביל שאני חיה על פיו, בו אני בודקת, מתבוננת מה השתנה.. בעצמי ובנו ובכל מה שהיה, וזה מצחיק שאני באמת מתרגשת כמו לפני פגישה חשובה.
פעם היה לי אבא, עדיין צעיר, ילד נצחי אבא שנשאר בעבר. אבא שרצה עוד להגשים ולחלום, שאהב את אמי יותר מכל דבר. אבא שהלך הרבה יותר מדי מוקדם.
פעם לפני לא כל כך הרבה זמן..
0 Comments|%1 Views|View full article
Family memories:עוד מידע על ר' מתתיהו דייוויס
Posted by: אביבה פרידמן on Aug 23 2014 01:00

עוד על ר' מתתיהו דייויס - ר' מת'ס דייויס

בשנתתש״אבעודוצעירלימיםנחלהר׳אהרןבמחלתריאותקשה. ידידומ״בתי נייטין"הגאוןר׳מתתיהור׳מת׳סדייויסנהגלבקרוולסעדובחוליו.

הואגםדאג לפרנסתהמשפחהשנשברמטהלחמה. גםלאחרפטירתושלרביאהרן, המשיךרבי מת׳סלתמוךבמשפחהולסייעבפרנסתם. עזרתוזוהצילתםמחרפתרעבכאשרנותרו

ללאמשעןומשענה. כמוכןדאגלחינוכםשלהילדיםהיתומים.

המחלההכריעהאותו בעודובשיאפריחתו.ב כ״גטבתתש״בכרענפלהגאוןהצדיקר׳אהרןפישרזצ״ל, הג״רמתתי׳דייויסהיהמגדוליהת״חבירושלים. גברארבאבתורהובעלצדקהוחסדעצום. לאחר פטירתויצאספרו״מתתמלך״עלהרמב״םובונלקטו מחידושיו על הרמב"ם)ע״יהאחיםלביתפישרהג״רמאירצבי,הג״ראליעזרמשה,ובעיקרהג״רשלמה.

ראהגםאודותיובמאמרלתולדות הגת״רבענגיס, ״ישורק״יב. הדפסנומתורתולקמןבמדורזה..

רבנוהגרי״יזצ״לואחיושליט״אהרגישותמידהכרתהטובמיוחדתלהגאקר׳מת'סשכהסייע להםלהתגברעלהקשיים. הכרתהטובבאהלידיביטויבדרכיםשונותלמטיבולצאצאיו.

0 Comments|1 View|View full article
Important:וינה והכלבים היהודים 1421 ועד היום...
Posted by: אביבה פרידמן on June 10 2014 18:50

ווינהוהכלביםהיהודים

בשנת1420 ב– 23 במאיפרצהעלילהנגדיהודיאוסטריהבגיןחילול "לחםהקודש" באחתמערי

F,0 אוסטריה. הדוכסאלברכטהחמישי

1 ניצלסיפורישןשהתרחש מספרשניםקודםלכן, והוציאצו

גירושליהודיאוסטריה. אתהענייםשביןיהודיווינהגרשובעודשאתהעשיריםשבהםאסרווהחרימו

אתרכושם. במהלךמאסרםמתורביםמהיהודיםתוךניסיונותלשכנעםלהמיראתדתם. את

הנותרים, כשלושמאותאנשיםנשיםוילדיםהעלועלהמוקדיחדעםביתהכנסתבתאריך12 במרץ

1421. אבניביתהכנסתשנהרסשימשולאחרמכןלבנייתהאוניברסיטהבעיר.

לכבודמאורעחשובזה, שלחיסולהנוכחותהיהודיתבעירוינה, הוצבעלקירהבנייןהצופהעלמקום

האירוע, תבליטומתחתיוכתובתבלטינית. התבליטמתארטיהורשלאדםעלידיהזלפהעליושלמי

הירדן, ואילונוסחהכתובתהואכדלהלן:

לטינית

Flumina Jordani tergunturlabe malisque

corpora cum cedit, quod latet omne nefas.

Sic flamma assurgens totam furibunda

per urbem 1421 Hebraeum purgat crimina

saeva canum. Deucalioneis mundus purgatur

ab undis sicque iterum poenas igne furiente luit.

אנגלית

In the waters of the Jordan, their bodies were cleansed of filth and malady. And all

that was hidden and sinful disappeared. Thus arose in 1421 the flames of hatred

throughout the city and expiated the horrible crimes of the Hebrew dogs. As the world

was once cleansed by the Deucalion [Noah’s] flood, so were all sins atoned in the

raging flames.

עברית

גופםנוקהמזוהמהוהמחלהבמימיהירדן, וכלמהשהיהחבויוהחטאנעלם. כךהועלתהבשנת

1421 אשהשנאהבכלרחביהעיר, וכפרעלהפשעיםהנוראיםשלהכלביםהעברים [היהודים. כמו

שבימינח, שהעולםנוקהפעםאחתעלידימבולולכןכלהחטאיםכופרובלהבות

המשתוללות.

עדכאןהתיאורההיסטוריעלאשרארעבמחציתהמאהה– 15 לספירה. אלאשכאשרביקרתי

במקוםבסוףחודשנובמברבשנת2013 , חמשמאותתשעיםושתיים ( 592 ) שנהלאחראותואירוע.

"נדהמתילראותכיהתבליטעםהשלטהנ"לבלטיניתמתנוססלראווהבאמצע "כיכרהיהודים"

לנוכחהאנדרטהלנספיםהיהודיםבשואהשעומדתעלמקוםביתהכנסתשהאוסטריםהחריבו(Platz

באותואירוע. קשהלהאמיןכיהשלטעםמילותהגנאי "הכלביםהיהודים" עומדומתנוססבראשחוצות

בווינהשלהמאההעשרים. השלטהזהאיננוהיסטוריה, ישלקוברועמוקבמרתףשלאחדהארמונות

שמפאריםאתווינה. בצילושלהשלטהזהחייםהיוםאלפייהודיםבווינה, איידיעתהשפההלטינית

איננהתירוץלעצימתעינייםולאטימתאוזניים.

אנימצפהממשרדהחוץשיפנהלנוגעיםבדברויפעלולהסרתהשלטהמבישהזהמחוצותווינה.

ד"ריואלפיקסלר

1 ביןיהודיםלנוצריםכרךה', א. לימור, י. קפלן, ע. הופמן.

0 Comments|%1 Views|View full article
Family memories:Diskin orphanage in Jerusalem - Abraham Avigdor Yaalomi's memories
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 6 2014 15:47

ינואר 2014, שבט תשע"ד

פרק בית היתומים "דיסקין" בחיי אבי

אברהם אביגדור יהלומי (דימנשטיין) ז"ל

מאת בתו , מינה טאובר

אבי אברהם נולד בירושלים ב 1925. הוא התייתם בשנת 1929 מאמו, מינה משייב ילידת חברון ,שנהרגה בתאונת דרכים, וכעבור מספר חודשים התייתם מאביו במאורעות תרפ"ט.

סבתו שהייתה עניה הכניסה אותו לבית היתומים "דיסקין" בהיותו בן ארבע.

להלן הסיפורים שסיפר לי בגוף ראשון:

"הכניסו אותי ל "דיסקין" נפרדו ממני והשער נסגר עלי. אני נתליתי על השער ובכיתי שעות ארוכות, אך איש לא ניגש אלי. זו הייתה הפעם האחרונה שבכיתי מאז לא בכיתי עוד, הבנתי שאף אחד לא שומע אותי.

בדיסקין הייתי כל הזמן רעב, לארוחת בוקר נתנו פרוסת לחם בריבה או עם חתיכת חלבה.

פעם גנבתי חתיכת חלבה נוספת וכשתפסו אותי ספגתי מכות קשות בשוט.

למדריך הייתה מחברת עם שמות הילדים. במשך השבוע הוא עקב אחרינו וכל ילד שהשתולל או השמיע קול מיותר סימן המדריך עיגול ליד שמו.

ביום חמישי אספו את כל הילדים וכל ילד קיבל הצלפות שוט בהתאם למספר העיגולים שליד שמו.

אחיות של אבי מאנגליה הגיעו לבקרני פעם בשנה שנתיים בתאום מראש עם המנהל.

לקראת בואן הלבישו אתי בבגדים יפים ובנעליים יפות. אני הייתי מאושר , חשבתי שישאירו לי אותם, אך התבדיתי בתום הביקור החליפו את הבגדים היפים במטולאים שהיו לי.

הדודות מאנגליה הביאו לי צעצועים ואני שמחתי, למחרת נעלמו צעצועיי כלא היו.

פעם שלח אותי הרב לביתו להביא לו אוכל שבישלה אישתו , כשהגעתי לביתו ראיתי שם את ילדיו משחקים בצעצועים שלי. לא יכולתי לומר מילה, פחדתי.

לילה אחד בהיותי בן 10 קמתי לשירותים, בעודי משתין הגיע השומר ואחז בעכוזי. אני צרחתי צרחה אדירה והוא ברח.

פעם ראיתי שהמדריך נתן סטירה אדירה לילד שעמד בראש גרם המדרגות, הילד התגלגל במורד המדרגות ,שבר את מפרקתו ומת. הגיעו שוטרים בריטים לחקור ,אך הבריחו את המדריך המכה לפולין והוא לא בא על עונשו. הם היו סדיסטים פעם הענישו ילד לעמוד כל הלילה עירום במרפסת בחורף הירושלמי, הוא חלה בדלקת ריאות ומת.

אני הייתי ילד שובב וחטפתי הרבה מכות.

בדיסקין דיברנו רק יידיש לא ידעתי עברית.

בהיותי בן 12 , יום אחד ב"חיידר" ישבנו בצורת "חית" ומישהו השמיע קול, הרבי החליט שזה אני וקרא לי "אברימל'ה קים אאער" "זה לא אני " התקוממתי , אך הוא בשלו קרא לי לקבל מכות.

אני ניגשתי אל הרב שהיה גבוה ובעל זקן ארוך, קפצתי ונתליתי לו על הזקן. הוא החל לצעוק:

"גוואלד, גוואלד" מכל החדרים הגיעו כל הרבנים ובקושי רב הצליחו לנתק אותי מזקנו.

אח"כ דשו אותי במכות ושלחו אותי ל"חפס"(לצינוק) שהיה חדר חשוך שם קיבלתי כוס מים ופרוסת לחם לכל ארוחה. בבוקר הוציאו אותי לתפילת שחרית , אך העמידו אותי בפתח החדר. הייתי מוקצה, נאסר עלי להתערבב עם כולם בזמן התפילה. תוך כדי התפילה הרב שהיה עטוף בטלית הלך הלוך ושוב לפתח בו עמדתי צבט אותי צביטה הגונה וחזר לקהל המתפללים. זאת עשה מספר פעמים.

פתאום הבחנתי שנפתח פשפש קטן בחומה שהקיפה את בית היתומים, ועובדות המטבח נכנסו דרכו.

המתנתי שהרבי "יעשה פרסה" ופתחתי בריצה אדירה החוצה מבעד לפשפש אל החופש.

רדפו אחריי וקראו "אברימל'ה, אברימל'ה" כל פעם ששמעתי אותם העליתי הילוך ורצתי יותר מהר. רצתי כל הדרך מדיסקין עד ממילא ומשם לבית דודתי חנה ברזיניאק (אחות של אימי)

שם, דבר ראשון, חיפשתי מספריים , גזרתי את הפיאות כי ידעתי שללא לפיאות לא יקבלוני בחזרה לדיסקין.

נשכבתי על המיטה ובכיתי במשך 4 שעות בשביל כל השנים שלא בכיתי.

התחנות הבאות שלי היו כפר הנוער "שפייה" , הצבא הבריטי וחברת "המקשר" .

הולדתי 5 ילדים וזכיתי לנכדים."

0 Comments|3 Views|View full article
Family memories:ר' ישראל משה וילף סיפור נוסף
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 1 2014 11:32

ימין משה ישראל משה ווילף

בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , רחוב התקווה 41 כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית שוחרר מגיוס לצבא התורכי ,בעת שהגיע לימין משה רכש תחנת קמח בשכונת גורת אל ענב הסמוכה ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) .

כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל ,נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי , כיוון שכך דרש גמל פאשה המושל התורכי כי תחנות הקמח בירושלים יעבדו במשך כול ימות השבוע עשרים וארבע שעות ביממה, הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות,לכן המשיך משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבו ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת .

כשנודע הדבר לגמל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל גמל פאשה משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי תחנת הקמח, אולטימאטום שיעבורו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע,משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטוענה שהוא יעבוד יותר קשה בשעות העבודה ויצור תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת.

גמל פאשה רתח והכה בנבוט בפרצופו של משה ווילף, כיוון שפחד משה שיוצא להורג מילא את פיו מים, לאחר קבלת המכות פנה משה ווילף לקונסול האוסטרי בעיר בתלונה ובקשה להסיר את הגזרה ( כיוון שהיה בעל אזרחות אוסטרית) , השגריר האוסטרי סרב להתערב ושילח אותו מפניו . כך נאלץ משה ווילף ,לעבוד בעבור הצבא התורכי ,עד שניגף והבריטים נכנסו לירושלים.

בשנת 1949 הייתה למשה ווילף מאפיה ברחוב אגריפס ליד שוק מחנה יהודה.


0 Comments|%1 Views|View full article
Media:י מכיר? מי יודע?
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 11 2013 03:04

בס"ד

לידידינו היקרים הי"ו

השלום והברכה!

במסגרת פרויקט איסוף ושימור התמונות שלנו אנו שולחים את התמונה המצ"ב.

היושב עם השטריימל והלבוש הירושלמי הוא הגאון הנודע רבי אברהם חיים נאה זצ"ל המסב כאן בשמחה משפחתית בתל אביב.

לרבי חיים שהתגורר בירושלים היתה משפחה עניפה בת"א. הוא היה חתנו של החסיד התעשיין רבי שאול יצחק פניגשטיין ז"ל, הבעלים של "חצרות בתי וורשה" ביפו לא הרחק מת"א. שבשנותיו האחרונות התגורר, כמו רוב ילדיו, בתל אביב עצמה.
גם בתו של ר' חיים נאה התגוררה בת"א.

האירוע אינו מזוהה כמו גם יתר האנשים שבתמונה. נשמח לעזרתכם בזיהוי.

בברכת הצלחה

יעקב שלמה לוי

מכון "תל אביב של מעלה"

0 Comments|1 View|View full article
Important:סיפור מיוחד לחנוכה של מכבי הלסינקי- תיקון עוול לאצן יהודי פיני
Posted by: אביבה פרידמן on Nov 27 2013 14:24

Kfar Maccabiah, November 2013

Chanukah and the Jewish People Demand for Justice

Dear Friends,

Because it celebrates the liberation of the People of Israel on 25 Kislev in the year 165 BCE from Greco-Syrian (Seleucid) oppression and the regaining of Jewish religious and cultural liberties, the content of the Festival of Chanukah is strongly national. This armed struggle continued for years of intense fighting, costing the lives of many members of the Hasmonean clan (the Maccabees)(1) and their followers. Ever since, and especially since the rise of political Zionism in the second half of the 19th Century, Chanukah symbolizes the Jewish demand for our right to live free as Jews and our rights as a Nation.

This heroic spirit of the Maccabees continues. In October this year, a 75 year-long demand for justice met with success. Thanks to the sustained determination of Makkabi Finland, a small but significant victory for truth and for the People of Israel was won from the depths of the Holocaust Era. It is a sad story of how the career of a Makkabi Helsinki athlete was destroyed because he was a Jew, a story perhaps even sadder because Abraham Tokazier did not live to see his eventual vindication.

A sprinter of high reputation, he won the 100 meter race at a prestigious national competition on 21st June 1938, his victory absolutely clear in the photo-finish that appeared in the Press the next day. Astoundingly, the Finnish Athletics Association consigned Tokazier to 4th place.Question: Why? Answer: Anti-Semitism. The athletics meet was an unofficial tryout of a stadium intended for use at the next Olympic Games scheduled for Helsinki in 1940, and an official delegation from Nazi Germany was invited. German Jews had already been stripped of their citizenship (2) and systematic theft of their property had begun(3). Finnish authorities sought to ingratiate themselves with their German counterparts through their blatant 'gesture' of demoting Tokazier and filling the podium(4) with 3 'Aryan' runners.


Makkabi Finland never wavered in its efforts to correct this infamy. For 75 years, Makkabi demanded that Finnish sports authorities admit the injustice done to Abraham Tokazier and restore his rightful place in Finnish Olympic history. On October 4th this year, the Finnish Athletics Federation finally acknowledged the truth.

Abraham's nephew, Hillel Tokazier, wrote that his uncle "lost his will to compete after that event". Abraham Tokazier passed away in 1976, living with this injustice in his heart until his last days. Though it is a small incident in the enormity of evil that befell our People in the Holocaust Era, it is nonetheless a moral victory.

Makkabi Helsinki President Ari Benski (cousin of MWIU Vice-President Leo Dan Bensky) andHillel Tokazier sent a letter to the Finnish Athletics Federation after that body recognized its historic error:

"Makkabi Helsinki is the longest continuously-active Jewish sports club - so far, 107 years; it has several times tried to rectify the official results of the race held at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938. In his book 'Kangastus' published last August, the writer Kjell Westö once again brought this notorious injustice to public awareness; it had a decisive impact on rectifying the falsehood, and Makkabi wants to show its gratitude to him.

In their letter of apology to Abraham Tokazier's relatives, the current leaders of SUL and the organizing club HKV have made a moral decision to correct the result and repeated their condemnation of any manipulation of results and zero tolerance of racism or any other kind of discrimination in Finnish sports.

We highly appreciate the decision published by SUL on October 4, 2013 to rectify the injustice that occurred at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938 that for decades compromised Finnish sports and affected the Finnish Jewish community and sports circles. Their historic decision strengthens the status and restores the reputation for integrity of SUL as the umbrella organization of athletics in our country."

In these days before Chanukah, when we celebrate our demand for a dignified life as a free People in our historic homeland of Eretz Yisrael, and today with our own Medinat Israel,Makkabi's final achievement of its demand for posthumous justice, illuminates and continues the spirit of the Festival of Lights, bringing light into the darkness, righteousness into the realm of deceit and cruel degradation, recognition of truth triumphant over the empire of destructionand evil. Even though it took so long, Makkabi Finland and our worldwide Maccabi Movementcelebrate Chanukah this year with satisfaction at achieving one of our demands for the sake ofour honor as a Nation.

May this CHAG HA'URIM, the Festival of Lights

carry the Torch of the Maccabees

to illuminate our continuing commitment to the authentic

Maccabi ideals which guide our Present and Future.

May Chanukah 5774 be a very happy celebration with your families,

in more than 400 Maccabi clubs and Jewish community centers in 64 countries,

and in the modern Medinat Israel,

which so deeply and successfully embodies the spirit of the Maccabees.

Chanukah Sameach!

Chazak Ve'ematz!

RABBI CARLOS TAPIERO

Deputy Director-General

Maccabi World Union

[1] Chanukah celebrates the triumphant revolt of the Jews led by the Hasmonean family (the Maccabees) under the Cohen (Priest) Matityahu ben Yochanan and his 5 sons (Shimon, Yochanan, Yehuda, Elazar & Yonatan) against the strongest empire of that time led by the despotic Antiochus IV. Matityahu (166 BCE), Elazar (164 BCE) and Judah (161 BCE) died in the struggle for the liberation.

[2]The Nuremberg Laws were instituted on September 15, 1935

[3]Through the Nazi policy of "Aryanization" in 1938

[4]A non-Jewish runner, Aare Savolainen, was named the winner.


0 Comments|2 Views|View full article
Media:חג חנוכה שמח ומלא אור!
Posted by: אביבה פרידמן on Nov 27 2013 14:18
חג חנוכה שמח ומלא אור !
0 Comments|1 View|View full article
Important:בית היתומים דיסקין בירושלים
Posted by: אביבה פרידמן on Oct 25 2013 15:43

על זוועות בית היתומים שמעתי מסבתי, מעט מאמי ועוד פחות מדודי דב, שסיפר כיצד נמלטו הוא ואחיו יעכקב חיימסון מהמקום הנוראי הזה. בשעתו התביישו אנשים לחשוף את העוולות הנוראיות ובכלל העדיפו לתת לעבר וכאביו - לשקוע. רבים כבר אינם והדיון בנושא אינו טעון רגשית כפי שהיה בעבר עת חיו ההורים ששלחו את ילדיהם לדיסקין או תלמידי המקום שרצו לשכוח.

הנה חומר שמצאתי על המקום הנוראי, אשמח לשמוע עוד!

אחד ממבצעי ה"מעגל" היה חילוצם של שני יתומים אומללים, שני ילדים חרדים , מורעבים וחוורים מידי המשגיח המתעלל בבית היתומים שבירושלים.

"רבי איצ'י הוא רשע, הוא השטן! הוא מכה על הידיים עם סרגל והוא לא נותן כלום לאכול. "זוללים וסובאים" הוא צועק כשאנחנו אוכלים רק פרוסת לחם אחת. הוא לקח את כל השמיכות החמות. אני יודע הוא מכר אותן, הוא גנב, הוא רשע הוא ילך ישר לגיהנום."

"והכתלים לא זעקו, והאבנים לא סיפרו דבר" לחש רמי כשהילדים היו מהלכים בפרוזדור האפל של הבית. "הרי כאן ילדים כמונו, ילדים שצריכים לשחק ולשמוח, ללמוד ולעלוז! וקרן אור אינה חודרת אליהם, וכך הם נאנקים תחת שבט האכזר ואיש אינו יודע, ואיש אינו רואה. "


הנחתי את הספר בצד לאחר סיומו ושוב הורדתי את הכובע בפני ימימה טשרנוביץ, שידעה לדבר על הדברים הכואבים והנחוצים, ולהעלות אותם בצורה ברורה ושקטה: יש מצוקה, יש "צרות בגן עדן" של המדינה היהודית הצעירה. הדור שלפניכם לחם במלחמת העצמאות, אבל לכם ילדים,נותרו עוד הרבה אתגרים..

וכך זה היה נגמר לולי לפני כשבוע ביקרתי באחת מחנויות הספרים, או ליתר דיוק מחסני הספרים המשומשים שבדרום תל אביב, ושם, בין מאות ספרי הילדים הישנים והחדשים צד את עיני ספר שנקרא "האסופי". ספר שיצא בשנת 1947, בהוצאת יבנה, ונכתב ע"י ק. לורך.

הצצתי בפרק הראשון והוא כלל רק את ההודעה הבאה:

"תינוק נמצא באוטובוס: אמש נמצא באוטובוס של שירות ה"מהיר" תינוק יהודי, כנראה מעדות המזרח, כבן שמונה ימים. פתק קשור לו על צוארו ובו רשום השם משה. הילד נמסר לפי שעה לתחנת המשטרה במחנה יהודה. המשטרה חוקרת."

תודו שזה מסקרן, מה גם שמעודי לא שמעתי כלל על ק. לורך. לקחתי.

והנה בעוד אני עוקבת אחר עלילותיו של התינוק משה, אני מלווה אותו לאן? לבית היתומים .

"בית גדול הוא בית היתומים שמחוץ לעיר, יש שם מאות ילדים וילדות בשני בתים העומדים זה אצל זה וחומה גדולה מסביב להם. לא קל להכנס לבית ואף לא קל לצאת ממנו כי השער הגדול נעול תמיד."

"וכאן הכל ישן ולא נקי והילדים אוכלים בלי נימוס ואין איש מעיר להם דבר כשהם נותנים את ידיהם בצלחת, והבגדים כאן מזוהמים,.."

"אחר כך התאספו כולם בחדר האוכל, אולם גדול שקירותיו עירומים.. ועל השולחנות היתה פרוסה שעוונית קרועה וסביב לשולחנות ישבו הילדים וחיכו לארוחת הבוקר. כל אחד קבל ספל תה עם מעט חלב ולחם בריבה"

"אחר כך הלכו כולם "לחדר". במקום מורה היה שם "מלמד" ורצועה בידו, כי לדעתו אין ללמד ילדים ללא רצועה. בתחילה היה רעש גדול אולם אחרי ההצלפות הראשונות השלך הס."

בקריאה הראשונה- זה נשמע לי כמו גירסה מקומית לדיקנס.. באמת: בתי יתומים שבהם מרעיבים ומכים יתומים, ועוד בימי המנדט הבריטי- לא יעלה על הדעת. ו

ואז קפצה לה מחצית הראש המבוגר שלי: "שימי לב, שני ספרים שונים, שניהם מתארים את אותו בית היתומים בירושלים, שניהם מתארים מצב מחריד.." - זה לא דיקנס, וזו לא מיקריות! זה דורש בירור!

וכך, יצאתי לדרך לחפש את המקור המשתקף בשני הספרים האלה.

שאלה: נתון: בית יתומים בירושלים, דתי או חרדי, התעללות בילדים,

תשובה: בית היתומים הגדול על שם דיסקין,

גבירותי או רבותי, הלואי ויכולתי לאמר שעליתי כאן על פרשה- לא ולא, עליתי כאן על מציאות מתמשכת, שהיתה קיימת בירושלים במשך למעלה מששים שנה, כל כך היתה קיימת עד שהתגנבה לה עד לספרות הילדים כחלק מתמונת המצב.

אני אסביר: בשנת 1949 ( שימו לב, הספר ה"אסופי" כבר יצא לאור שנתיים קודם לכן ! ) פרסם העיתונאי זאה תדמור כתבת תחקיר בעיתון "יום יום" על המעשים הנוראים בנעשים ביתומים בבית היתומים דיסקין בירושלים. הרעבה, מכות, התעללות מינית, בורות והזנחה. כל אלה עלו לראשונה על סדר היום של מוסדות המדינה והביאו להקמת ועדת החקירה הממלכתית הראשונה במדינת ישראל: בראשות השופט יהושע אייזנברג.

הועדה חקרה, ראיינה עדים, ביקרה במקום וגבתה עדויות מן הילדים ומעובדים. היא הגישה את מסקנותיה שהטילו סערה בארץ:

מכות, הרעבה, יתומים ערומים, מנוצלים, מוחזקים בכח הזרוע, בורים, אפילו כלי האוכל החסרים המוזכרים בספרה של לורך- מוזכרים גם כאן. כרגיל- את החקירה ואת המסקנות לוותה מסכת לחצים והשמצות חריפה של הקהילה החרדית: לפעמים נוצר הרושם שהאנשים האלה מוכנים להגן על כל מעשה נבלה ובלבד שתהיה כיפה שחורה חבושה היטב לראשו..

אבל שימו לב: הפרשה לא התחילה עם התחקיר של זאב תדמור ב 1949: היא היתה קיימת שנים רבות מאד קודם לכן, שימו לב לתיאורים של לורך מספרה בשנת 1947- הם נשמעים כמו ממצאי ועדת החקירה. יתרה מזאת: לא התעצלתי וסרקתי את עיתוני ירושלים מתחילת המאה וראו זה פלא: כבר בשנת 1910 מתריע העיתון "הצבי " על שחיתויות וגניבות באותו ההקדש הלא קדוש המכונה "בית היתומים דיסקין":

וביחוד מתאר בן יהודה בלשונו הנפלאה- לא רק שמחזיקים שם יתומים בבורות ובהזנחה ואין מאפשרים להם ללמוד מקצוע שיפרנס את בעליו: אלא שועד הקהילות החרדיות מגן על מנהלי בית היתומים ואלא ואלה "מפרכסים זה את זה". השנה? 1910.

כמעט חמשים שנה של שחיתות נפשעת, מוגנת על ידי קנאים, מציאות אכזרית ומתמשכת.

4 שנים לאחר פרסום מסקנות הועדה חזר כתב ה"ארץ" בשנת 1954 וביקר בבית היתומים:

. "זמן קצר אחרי הקמת ועדת הביצוע נעשה משהו במוסד, היו כמה שינויים לטובה, אלא שגם שינויים ותיקונים אלה נגוזו כעבור זמן מה", דיווח סופר "הארץ" ב. יוסף בינואר 1954, כמעט ארבע שנים אחרי שקמה הוועדה. "מראה הבניין מדכא כשהיה", כתב, "השמשות שבורות, ובחדרים הקרים אין תנורים לחימום". אין בפנימייה מנהל חינוכי, "אין מדריכים חינוכיים הלנים במוסד". למעט מדריך אחד צעיר ומסור, שמעיר את הילדים בזמרת "צאן קדשים קומו לעבודת הבורא", יתר המדריכים מעירים את הילדים בבוקר "במשיכת השמיכות מעל גופיהם". למרות שבהסכם "פורטו האמצעים להענקת שמחת חיים לילדים", ב. יוסף מצא שהחצר עזובה וריקה ממשחקים. אין כל פעולות פנאי, וההנהלה מתנגדת להן. אחרי הלימודים עוסקים הילדים בשינון תורה במשך כמה שעות, ואחרי כל נעזבים לנפשם."
(http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1156704.html

לפעמים אנו קוראים בספרי הילדים הדים עצובים להיסטוריה ולמציאות שבה נוצרו. הנה שני ספרים חביבים ואופטימיים , כל אחד בדרכו שהעלו סיפור נורא שקיים היה כאן אצלנו ממש, בגבעת שאול בירושלים. בעזרת השם. וכאן, לוחשת לי מחצית המח המבוגרת שלי- הבעיות לא נפתרות בעוד 200 עמודים ושעתיים של קריאה. כואב...

תעלומה ביבליוגרפית:

מי זאת ק. לורך? על ימימה טשרנוביץ אבידר כולנו הרי שמענו אבל הסופרת של "האסופי" אינה מוכרת לי כלל: חיפוש קצר במאגר הסופרים של הספריה הלאומית העלה כי קרולה לורך (זילבר) כתבה ששה ספרי ילדים, אחד מהם נקרא "הבול היקר" והוא עוסק בשואה, ויותר מזה? יוק! כלום.

טוב, לי לא עושים דבר כזה, אני שגדלתי על כל תעלומות הבלשים הצעירים והמבוגרים בעולם. וכך מצוידת במעט המידע ובגוגל יצאתי לצייד:

תחילה מצאתי כתבה מקסימה על הייקים של רחביה ב"מסע אחר" : כותבת הכתבה ( לא הצלחתי לאתר את שמה ) מתארת בחיבה ובאהבה את סבא אריך וסבתא קרולה לורך, זוג היקים האינטלקטואלים שעבדו בספריה הלאומית כל ימיהם. שהיו הולכים שלובי זרוע לקפה- קוכן בבית קפה, ומקפידים על גרמנית צחה ונימוסי שולחן.

http://www.masa.co.il/popup/print.php?ctype_id=1&cid=454

ומשם פניתי ומצאתי את רשימת עובדי הספריה הלאומית בשנות המנדט : ושם מצאתי את קרולה זילבר, כמה שורות לפני אריך לורך. קרולה עבדה ב"קרית ספר" ובין השאר עסקה בנסיונות לשימור ואיתור אוספי הספרים היהודים שנותרו באירופה הבוערת.

אני מקוה שאני לא עושה עוול לייקית החביבה הזאת: בדרכה העדינה והתרבותית היא העלתה בעיה.. אבל כל כך בנימוס, בחצי דיבור, שאצלנו לא שומעים טונים כאלה.. כמה חבל. אבל שמחתי להכיר אותך פראו לורך, לקחת אותי לגבעת שאול למוסד האיום ההוא, וגם לרחביה הקסומה של "עיר ימים רבים". אאופוידרזיין.

והנה בלוג מענין שעסק בספר במעגל הסתרים:

http://www.aplaton.co.il/story_276

0 Comments|2 Views|View full article
Visits
0008046
 
Loading...
Loading...