You are not logged in
Log in
Sign up
PremiumPlus family site
Welcome

שמי אביבה פרידמן ואני הקמתי את האתר הזה.
אתר זה נבנה בעזרת MyHeritage.com. זו מערכת המאפשרת לאנשים כמוך וכמוני להקים אתר פרטי למשפחה שלהם, לבנות את אילן היוחסין ולשתף תמונות משפחתיות. אם יש לכם הערות על האתר, אשמח אם תקליקו here ותצרו עמי קשר.
Our family tree is posted online on this site! There are 14105 names in our family site.
האתר עודכן בפעם האחרונה בMar 6 2015, וכולל 1263 חברים רשומים. If you wish to become a member too, please click here.   תהנו!
 

 מחקירותיי אודות שורשי משפחתנו בעיקר החלק הירושלמי מצד אמי, אני מגלה כי ביישוב הישן בירושלים, במרחק של כמה דורות מאיתנו בעצם כולם היו קשורים עם כולם בקשרי נישואין.

לכולם היו לא מעט ילדים וקשרי החיתון נעשו בין מספר מצומצם של משפחות ותיקות שגרו כאן. נישואים שניים ושלישיים היו נפוצים עקב פטירות בגיל צעיר של בני זוג, ילדים שלו שלה ושלנו אינם המצאה חדשה...לידות מרובות היו נפוצות אך חלק מהילדים לא שרד.

כך נוצר אילן יוחסין סבוך השולח ענפים למשפחות רבות בעבר. ככל שאני חוקרת אחורה בזמן את השתלשלות העץ המשפחתי שלי, אני מגלה כי בסופו של דבר כולנו קשורים בכולנו..

סבתי מצד אמי, אסתר וילף, עלתה לישראל עם סבה ר' רפאל וילף נצר למשפחה מיוחסת של בעלי תפילה, למדנים ונגידים בדהרביטש', הולשיץ, צורטקוב ובעיירה סקולע שבגליציה. כלתו מטילדה או מאטל לבית הופמן או האופטמן נפטרה וסבא רפאל וילף עלה עם שלושה נכדים לא"י. אביה של סבתא אסתר- יעקב שלום וילף, נשאר בגליציה ושם נישא בשנית ואף ילד בת נוספת אחות לסבתא אסתר גולדשמיד. סבתא ניסתה להעלותה לא"י בעת מלחמת העולם השניה וכשלה.

מעניין לראות כי בכמה אילנות משפחה השם מאטל- מטילדה נפוץ לנשים במשפחה ולגברים;  השם יעקב שלום או שלום יעקב. שני שמות שחוזרים במשפחות ברגמן ורוטמן. אמי מטילדה פרידמן לבית גולדשמיד לא אהבה את השם "הנוכרי" מטילדה, אך היום שם זה הוא סימן דרך בחיפושיי המשפחתיים.

סבתא אסתר נישאה בנישואין ראשונים לברוך יצחק חיימסון. אימו היא חנה לבית שור ואביו הוא נח חיימסון. מנישואים אלה נולדו לה שני בנים; יעקב שלום ע"ש אביה ודב חיים, שם טיפוסי למשפחת חיימסון החברונית. ברוך יצחק נפטר מטיפוס עת שנכבשה א"י על ידי האנגלים מידי התורכים ורעב ומחלות שררו בארץ.

נישואיה השניים היו לסבי ר' יוסף צבי גולדשמיד שו"ב של מאה שערים, וממייסדי שכונת גבעת שאול בירושלים. גם סבי היה אלמן, הוא נישא בנישואין ראשונים לפריידע גיטל זיסקינד הלוי ועמה בנה את אחד הבתים הראשונים מחוץ למאה שערים- בגבעת שאול. סבי ר' יוסף צבי הביא לנישואיו השניים ארבעה ילדים; שלמה זיסקינד גולדשמיד,זהבה גולדע כהן, אברהם אליעזר גולדשמיד וחנה מארע ברזל. יחד  ילדו סבא יוסף צבי וסבתא אסתר עוד שישה ילדים. דוד שמואל ז"ל, מטילדה חיה, יצחק, יהושע ירוחם הי"ד, שרה ורבקה ז"ל.

 סבי יוסף צבי, גם הוא עלה כילד קטן לישראל עם הוריו מהעיירה טראב שליד וילנה. כל בני המשפחה שנשארו בולינה נספו בשואה.

מצד משפחתו של אבי, משפחת פרידמן, המידע מועט ביותר. סבי וסבתי נשרפו על קידוש השם, בעיירה ידוובנה ב10/7/1941  ט"ו תמוז תש"א. יחד עמהם נשרפו כ2000 מיהודי העיירה וביניהם דודתי אסתר גיטל בעלה יהושע ושלושת בנותיהן הפעוטות.

אבי עלה לא"י בשנת 1931 בגפו לישיבת לומז'ה בפ"ת. הוא היה תלמיד ישיבת לומז'ה, בלומז'ה שליד ביאליסטוק. שם משפחתה של סבתי הוא וסרשטיין ואביה - זאב דב, לקח את סבי ר' קדיש אלטר פרידמן לחתן.

משפחת סבתי צביה גרה מדורי דורות בידוובנה. סבי ר' קדיש היה תלמיד חכם, בעל תפילה ובעל מידות תרומיות של חסד וענווה. מהיכן הגיע? אינני יודעת...אני יודעת שלאבי היה קרוב בארץ ר' מאטס דיוויס מקנאי ירושלים שעזר לעלייתו לארץ של אבי. האם היה קרוב משפחה? בן עיר? אין תשובות וכבר קצת מאוחר לשאול...אין מי שיענה.

 


Go to family tree
Family news
Yesterday
A site member joined another family site: Clevenstine Web Site
A site member joined another family site: Fournier Web Site
A site member joined another family site: Bent og Grethe Web Site
A site member joined another family site: Crago-Edwards Family Site (23andMe)
Mar 05, 2015
A site member joined another family site: Sheri Web Site
A site member joined another family site: Cohen Family Website
A site member joined another family site: Schechter/Spiegel/Schwartz Family Tree
A site member joined another family site: dembitzer Web Site
A site member joined another family site: כץ Web Site
Mar 04, 2015
A site member joined another family site: Senior Web Site
Mar 02, 2015
A site member joined another family site: Schwarz Web Site
A site member joined another family site: BITTON Web Site
A site member created a new family site: ShimshonQATest Web Site
A site member updated her profile.
A site member joined another family site: כספי Web Site
A site member joined another family site: כספי Web Site
A site member joined another family site: Klar Family Site (23andMe)
Mar 01, 2015
A site member commented on event 36th birthday of יעקב משה בנימין:
 מזל טוב ויום הולדת שמח! 
A site member commented on event 58th birthday of שמואל מולה באהר:
 מזל טוב! 
 
View older news
News articles
Important:70 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 27 2015 17:48
משפחות רבות חסרות סבים וסבתות..דודים ובני דודים שנשמדו. שואת העם היהודי היא חסרת תקדים בכל מובן של אכזריות ורוע אנושי. לזכור, תמיד.
0 Comments|2 Views|View full article
Important:סיפורה המעניין של יהדות פינלנד
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 27 2015 17:32

פינלנד

שלווה צפונית

מחבר: אליהו בירנבוים

מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"

תקציר: חיילים רוסים שהגיעו לפינלנד בחרו להישאר בארץ איילי הצפון ויסדו שם קהילה יהודית שקיימת עד היום. במלחמת העולם השנייה נלחמו צאצאיהם לצד מדינות הציר.

\"פינלנד\"

סיפורה של הקהילה היהודית בפינלנד, הקהילה הצפונית ביותר באירופה, מרתק ביותר – אף שמדובר באחת הקהילות הצעירות והקטנות במונחים אירופיים.
כאשר באים להכיר קהילה יהודית בתפוצות ולעמוד על קנקנה, אחת משאלות המפתח היא מקורם של היהודים הראשונים. אינה דומה קהילה אשר ראשוני היהודים התיישבו בה אחרי חורבן הבית או גירוש ספרד, לקהילה אשר ראשיתה ביהודים ניצולי שואה; איננה דומה קהילה אשר חבריה הם יוצאי חלב שבסוריה לקהילות אשר הגיעו מאשכנז ומפולין. מקורה של הקהילה היהודית בפינלנד הוא ב"קנטוניסטים" – הלא הם החיילים היהודים ששירתו בצבא הרוסי, ועם שחרורם הורשו להתיישב במדינה במאה ה-19.
פינלנד לא פתחה את שעריה לרווחה ליהודים במהלך ההיסטוריה. רק במחצית השנייה של המאה הי"ט הורשו יהודים להתיישב בתחומי פינלנד של היום, ורק במאה העשרים זכו לזכויות אזרחיות. האזור בו נמצאת כיום פינלנד היה למשך למעלה מחצי מילניום, עד 1809, חלק מהממלכה השוודית. על פי החוק השוודי בתקופה זו, ליהודים היה מותר להתגורר רק בשלוש ערים מרכזיות בממלכה, אף אחת מהן לא בשטח פינלנד. ב-1809, כתוצאה מכישלונה של שוודיה במלחמה מול רוסיה כחלק ממלחמות נפוליון, איבדה שוודיה שליטה בפינלנד וזו הפכה לדוכסות השייכת לאימפריה הרוסית. למרות זאת, החוקה ומערכת המשפט השוודית נשמרו בדוכסות וכך גם האיסור על התיישבות היהודים.
ברם, החוק הרוסי התיר לחיילים היהודים בצבא הצאר הרוסי, ששירתו בפינלנד במחצית הראשונה של המאה ה-19, להישאר בפינלנד עם משפחותיהם לאחר שחרורם, והם קיבלו זכויות כחיילים. החלטה מעניינת זו משנת 1858 מתחילה את ההיסטוריה היהודית הפינית.
חיילים אלה הם אשר בנו את תשתית הקהילה הקיימת עד היום. לחיילים בפינלנד הצטרפו מאוחר יותר יהודים מרוסיה, מפולין ומליטא. לקראת סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 קיבלו כ-250 פליטים יהודים ממרכז אירופה אישור כניסה לפינלנד, ובשנים האחרונות מספר יהודים מברית-המועצות לשעבר, מפולין וממקומות שונים ממזרח אירופה, מצאו מקלט במדינה.
בית הספר היהודי הראשון נפתח בפינלנד בשנת 1840. החברה קדישא הוקמה בשנת 1864, והרב הראשון, הרב נפתלי צבי אמסטרדם, הגיע להלסינקי בשנת 1867. קהילה יהודית מסודרת הוקמה רק בשנת 1903, ובית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1906. באותה תקופה גרו בפינלנד כאלף יהודים.
כל דאלים גבר
במשך המאה ה-19 חייהם של היהודים בפינלנד היו חיים דתיים. החיילים היהודים-הרוסים היו רובם ככולם יהודים שומרי מצוות אשר עזבו את השטייטל מתוך צורך או חובה להתגייס לצבא הרוסי, והם הקפידו לשמור בפינלנד על המצוות והמנהגים אשר למדו בבית אבא ברוסיה. הם המשיכו לדבר ביניהם יידיש ואף לשיר שירי עם ביידיש. ניגונים רבים נשתמרו מהחיילים הקנטוניסטים של אותה תקופה, וגם בחתונות השתתפו כליזמרים ורקדו ריקודים כנהוג בעיירה היהודית. כמובן שלא היתה כל התבוללות ולא היו נישואי תערובת עם נשות המדינה.
בביקורי בפילנד שאלתי את ראשי הקהילה כיצד מצאו החיילים היהודים בנות זוג אם לא התחתנו עם בנות הארץ? נשיא הקהילה השיב לי בסיפור מדהים ואמיתי:
"החיילים היהודים מצאו דרך מאוד מקורית לפתור את בעיית השידוכים. החיילים פנו לרבנים בקהילותיהם המקוריות ברוסיה, בליטא ובאוקראינה, וביקשו שישלחו להם נשים... ואכן, אחת לכמה חודשים היתה מגיעה עגלה רתומה לסוסים ובתוכה נשים יהודיות אשר הגיעו מהעיירות ומהכפרים היהודיים ישר לשוק היהודי, למקום שבו עבדו הרווקים היהודים הזקוקים לשידוך".
ותיקי הקהילה יודעים לספר שבחירת הנשים היתה מתבצעת בדרך של "כל דאלים גבר", כלומר החזקים ביותר זכו ל"זכות קדימה" בבחירת בנות זוגם העתידיות...
ב-1889 חוקקה הממשלה חוק מיוחד הנוגע לנוכחות היהודים בפינלנד ומצר את צעדיהם: על פי החוק הותר למספר יהודים, שהוזכרו בשם, להישאר במדינה רק עד להודעה חדשה, ולהתגורר רק בערים מסוימות שהוקצו להם. מחוץ לתחום זה ניתנו להם רק אישורי ביקור זמניים, בעלי תוקף של עד שישה חודשים. עוד קבע הצו כי המקצועות הפתוחים ליהודים יהיו מסחר בבגדים מיד שנייה בלבד, ונאסר עליהם להשתתף בירידים או לסחור מחוץ לעיר מגוריהם. ההפרה הקטנה ביותר של מגבלות אלו היוותה בסיס לגירוש מפינלנד. לילדים הותר להישאר בפינלנד רק כל עוד הם חיו עם הוריהם או לא נישאו. על היהודים שגויסו לצבא הרוסי בתוך פינלנד נאסר לחזור לפינלנד לאחר שחרורם.
המאבק לזכויות שוות ליהודים החל בפרלמנט הפיני בשנת 1872, אך רק ב-1917, כשזכתה פינלנד לעצמאות, זכו היהודים לזכויות אזרח. ב-22 בדצמבר 1917 אישר הפרלמנט חוק בנושא "בני דת משה" ((Mosaic Confessors. לפי החוק, יהודים יוכלו לראשונה להיות אזרחים פינים, ויהודים שאינם מחזיקים באזרחות פינית יזכו לאותו יחס חוקי לו זוכים זרים אחרים.
ספר תורה בחזית הנאצית
בין שתי מלחמות העולם גדלה האוכלוסייה היהודית בפינלנד לכ-2,000 נפש כתוצאה מהגירה, בעיקר מרוסיה הסובייטית בזמן התקופה המוקדמת של המהפכה. במלחמת העולם השנייה חתמה פינלנד ברית צבאית עם גרמניה נגד ברית-המועצות, ונלחמה לצד גרמניה הנאצית. יהודים פינים רבים נלחמו במלחמה לצד הצבא הגרמני נגד הרוסים. חברי הקהילה מספרים שלא פעם חיילים גרמנים נדרשו להצדיע לקצינים יהודים בצבא הפיני ולכבדם, כדי לשמור על הריטואל הצבאי.
אחת התופעות המיוחדות ויוצאות הדופן בהיסטוריה של אירופה היתה בית כנסת שדה שהופעל על ידי הצבא הפיני בחזית, עבור החיילים היהודים שנלחמו נגד הרוסים במלחמת העולם השנייה. בנים של חיילים וקצינים יהודים אשר שירתו בצבא בתקופה הזאת סיפרו לי שבמשך שנות המלחמה היה אוהל בו התכנסו היהודים להתפלל בשבת ובחול. אביו של נשיא הקהילה הנוכחי, יצחק סמולאר, היה גבאי בית הכנסת. באוהל היו ארון קודש וספר תורה קטן אשר נדדו ביחד עם החיילים ממקום למקום. ארון הקודש הקטן וספר התורה ההיסטורי שוכנים היום בבית המדרש של הקהילה בהלסינקי, ומהווים סמל ודוגמה לגבורה היהודית ולשמירה על המסורת היהודית.
למרות לחץ גרמני חזק, זוועות השואה נחסכו מיהדות פינלנד, גם תודות לעמידה האיתנה של הרשויות הפיניות שסירבו למסור את יהודי פינלנד לידי גרמניה. למעשה, ניתן לומר שלא היתה שואה בפינלנד. הממשלה הפינית סירבה לפעול נגד אזרחים פינים ממוצא יהודי והיהודים הפינים המשיכו ליהנות מזכויות אזרח מלאות לכל אורך המלחמה. רק במקרה אחד הרשו הפינים גירוש של פליטים יהודים מאוסטריה ומהארצות הבלטיות, וגם מצב זה הופסק אחרי שהיהודים הראשונים גורשו ונרצחו. נוצרים מפינלנד אף הקימו לזכרם בישראל את הכפר 'יד השמונה' שבהרי ירושלים (בשעת כתיבת מאמר זה, קיבלתי מידע מעניין מד"ר אפרים זורוף, יו"ר מרכז ויזנטל, הטוען שלאחרונה התגלה מידע חשוב לפיו פינלנד מסרה לגרמניה הנאצית חיילים יהודים-רוסים. על פי בקשת ד"ר זורוף, הוקמה לאחרונה ועדת חקירה בפינלנד לבחון את הנושא).
רצף היסטורי
בפינלנד חיים היום 1,500 יהודים, 1,300 בהלסינקי (עיר הבירה) ו-200 בעיר טורקו. הקהילה היהודית בטמפר הפסיקה את פעילותה ב-1981.
הקבוצות המרכיבות כיום את הקהילה הן צאצאים של החיילים היהודים-הרוסים, ישראלים אשר היגרו מהארץ לפינלנד ומעט מהגרים רוסים. מכיוון שיהודים המשיכו לגור בפינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה, הרצף בין המהגרים הרוסים לבין בני הקהילה היום לא הופסק למעשה. רוב בני הקהילה היום הם פינים, ילידי פינלנד, נכדים לסבים שנולדו גם הם בפינלנד כצאצאים לקנטוניסטים היהודים. הרב של הקהילה בפינלנד, הרב משה אדלמן, מתאר את ייחודה של הקהילה ומסביר: "קהילה צפונית זו באירופה היתה מבודדת יחסית מהעולם היהודי בגלל מיקומה הגיאוגרפי, אבל הצליחה לבנות ולשמור על חייה היהודיים. החיים היהודיים שמרו על רצף בין העבר בשטייטל לבין ההווה בקהילה".
אחד הסיפורים המאפיינים את הרצון לשמור על הרצף ההיסטורי-קהילתי הוא שיפוצו של בית הכנסת הקהילתי לפני שנתיים, לכבוד היותו בן 100 שנה. ראשי הקהילה דאגו להביא אומנים מומחים לשימור מבנים. הם הורידו את שכבות הצבע שהצטברו במשך השנים עד שהגיעו לשכבת הצבע המקורית של בית הכנסת, והביאו אותה למצבה האוריגינלי לפני 100 שנה. כל זאת מתוך רצון לשמר את העבר של הקהילה וליצור רצף היסטורי.
רובם של הישראלים הגיעו בעקבות בנות זוג פיניות אשר הכירו בארץ או תוך חיפוש אחרי מקום עבודה באחת המדינות הידועות באירופה ובכל העולם ברמה הגבוהה של התנאים הסוציאליים הניתנים בה לאזרחיה. לעומת קהילות אחרות בעולם היהודי, בהן הישראלים מנותקים מהקהילה וחיים את חייהם בנפרד, בהלסינקי הם חלק אינטגרלי מהקהילה. הגעת הישראלים חיזקה את הקהילה מבחינה חברתית ורוחנית, וללא הגעתם בית הספר הקהילתי היה נסגר מחוסר תלמידים. מתוך כ-120 תלמידים בבית הספר היהודי, כ-60 הם בנים למשפחות של ישראלים. ללא ספק יש כאן פרדוקס ודילמה מעניינית: ירידה מהארץ, המחלישה את מדינת ישראל, מחזקת את הקהילות היהודיות בחו"ל. אחד המאפיינים של הקהילה בהלסינקי הוא האחדות והחיבור הקיימים בקהילה בין כל חבריה ופלגיה. הוותיקים והחדשים, הפינים והישראלים, האשכנזים והספרדים, כולם פועלים בצוותא ויוצרים משפחה אחת גדולה, קהילה לתפארת.
למרות היותה קהילה קטנה, הקהילה בהלסינקי נותנת את כל השירותים הדרושים ליהודים המבקשים לשמור על זהותם ועל חיים דתיים. יש בקהילה בית כנסת, בית ספר יומי, גן ילדים, בית אבות, חברא קדישא, תנועת נוער מכבי, שליח חב"ד, מסעדה וקייטרינג כשר, חנות כשרה, מקווה ורב. בבית הכנסת מתקיימות כל יום תפילות שחרית וערבית ובכל שבת עשרות רבות מחברי הקהילה באים לתפילה ולקידוש משותף.
מאמציה של הקהילה היהודית בהלסינקי לשמור על הגחלת היהודית מחממים את הלב, ומאפשרים לשמור על עתיד הקהילה גם במדינה הצפונית ביותר באירופה ואחת הקרות ביותר בעולם.
תודתי לקהילה היהודית בהלסינקי ולמנכ"ל מר דן קנטור על משלוח התמונות העתיקות של הקהילה, אשר פורסמו בספר "לחיים".
0 Comments|2 Views|View full article
Other:Happy Hanukah
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 20 2014 05:52
\"FestivalDear friends,
Warmest wishes for a joyous Holiday
filled with light and joy.
Happy Hanukkah to you and your dear ones.
David & Aviva
0 Comments|4 Views|View full article
Family memories:עוד מידע על ר\' מתתיהו דייוויס
Posted by: אביבה פרידמן on Aug 23 2014 01:00

עוד על ר' מתתיהו דייויס - ר' מת'ס דייויס

בשנתתש״אבעודוצעירלימיםנחלהר׳אהרןבמחלתריאותקשה. ידידומ״בתי נייטין"הגאוןר׳מתתיהור׳מת׳סדייויסנהגלבקרוולסעדובחוליו.

הואגםדאג לפרנסתהמשפחהשנשברמטהלחמה. גםלאחרפטירתושלרביאהרן, המשיךרבי מת׳סלתמוךבמשפחהולסייעבפרנסתם. עזרתוזוהצילתםמחרפתרעבכאשרנותרו

ללאמשעןומשענה. כמוכןדאגלחינוכםשלהילדיםהיתומים.

המחלההכריעהאותו בעודובשיאפריחתו.ב כ״גטבתתש״בכרענפלהגאוןהצדיקר׳אהרןפישרזצ״ל, הג״רמתתי׳דייויסהיהמגדוליהת״חבירושלים. גברארבאבתורהובעלצדקהוחסדעצום. לאחר פטירתויצאספרו״מתת מלך״עלהרמב״םובונלקטו מחידושיו על הרמב"ם)ע״יהאחיםלביתפישרהג״רמאירצבי,הג״ראליעזרמשה,ובעיקרהג״רשלמה.

ראהגםאודותיובמאמרלתולדות הגת״רבענגיס, ״ישורק״יב. הדפסנומתורתולקמןבמדורזה..

רבנוהגרי״יזצ״לואחיושליט״אהרגישותמידהכרתהטובמיוחדתלהגאקר׳מת'סשכהסייע להםלהתגברעלהקשיים. הכרתהטובבאהלידיביטויבדרכיםשונותלמטיבולצאצאיו.

0 Comments|15 Views|View full article
Important:וינה והכלבים היהודים 1421 ועד היום...
Posted by: אביבה פרידמן on June 10 2014 18:50

ווינה והכלביםהיהודים

בשנת1420 ב– 23 במאיפרצהעלילהנגדיהודיאוסטריהבגיןחילול "לחםהקודש" באחת מערי

F,0 אוסטריה. הדוכסאלברכט החמישי

1 ניצלסיפור ישן שהתרחש מספר שניםקודםלכן, והוציא צו

גירוש ליהודי אוסטריה. את הענייםשבין יהודי ווינה גרשו בעודשאת העשירים שבהם אסרו והחרימו

את רכושם. במהלךמאסרם מתורבים מהיהודים תוך ניסיונות להמיר את דתם. את

הנותרים, כשלוש מאות אנשים, נשים וילדים העלו על המוקד יחד עם בית הכנסת בתאריך 12 במרץ 1421. אבני בית הכנסת שנהרסו שימשו לאחר מכן לבניית האוניברסיטה בעיר.

לכבוד מאורע חשוב זה, של חיסול הנוכחות היהודית בעיר וינה, הוצב על קיר הבניין הצופה על מקום האירוע, תבליט ומתחתיו כתובת בלטינית. התבליט מתאר טיהור של אדם עלידי הזלפה עליו של מי הירדן, ואילו נוסח הכתובת הוא כדלהלן:

לטינית

Flumina Jordani tergunturlabe malisque

corpora cum cedit, quod latet omne nefas.

Sic flamma assurgens totam furibunda

per urbem 1421 Hebraeum purgat crimina

saeva canum. Deucalioneis mundus purgatur

ab undis sicque iterum poenas igne furiente luit.

אנגלית

In the waters of the Jordan, their bodies were cleansed of filth and malady. And all

that was hidden and sinful disappeared. Thus arose in 1421 the flames of hatred

throughout the city and expiated the horrible crimes of the Hebrew dogs. As the world

was once cleansed by the Deucalion [Noah’s] flood, so were all sins atoned in the

raging flames.

עברית

גופם נוקה מזוהמה והמחלה במימיהירדן, וכל מה שהיה חבוי והחטא נעלם. כך הועלת הבשנת 1421 אש השנאה בכל רחבי העיר, וכפר על הפשעים הנוראים של הכלבים העברים [היהודים. כמו שבימי נח, העולם נוקה פעם אחת עלידי מבולולכן כל החטאים כופרו בלהבותהמשתוללות.

עד כאן התיאור היסטורי על אשר ארע במחצית המאה ה– 15 לספירה. אלא שכאשר ביקרתי במקום בסוף חודש נובמבר בשנת2013 , חמש מאות תשעיםושתיים ( 592 ) שנה לאחר אותו אירוע.

"נדהמתי לראות כי התבליט עם השלט הנ"ל בלטינית מתנוסס לראווה באמצע "כיכר היהודים"

לנוכחה האנדרטה לנספים היהודים בשואה שעומדת על מקום בית הכנסת שהאוטרים החריבו.

באותואירוע. קשה להאמין כי השלט עם מילות הגנאי "הכלביםהיהודים" עומד ומתנוסס בראש חוצות עד עצם היום הזה בוינה של המאה עשרים ואחת.

השלט הזה איננו היסטוריה, יש לקוברו עמוק במרתף של אחד הארמונות

שמפארים את ווינה. בצילום של השלט הזה חיים היום אלפי יהודים בווינה, אי ידיעת השפה הלטינית

איננה תירוץ לעצימת עיניים ולאטימת אוזניים.

אני מצפה ממשרד החוץ שיפנה לנוגעים בדבר ויפעל להסרת השלט המביש הזה מחוצות העיר וינה.

ד"ריואלפיקסלר

1 ביןיהודיםלנוצריםכרךה', א. לימור, י. קפלן, ע. הופמן.

0 Comments|13 Views|View full article
Family memories:Diskin orphanage in Jerusalem - Abraham Avigdor Yaalomi's memories
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 6 2014 15:47

ינואר 2014, שבט תשע"ד

פרק בית היתומים "דיסקין" בחיי אבי

אברהם אביגדור יהלומי (דימנשטיין) ז"ל

מאת בתו , מינה טאובר

אבי אברהם נולד בירושלים ב 1925. הוא התייתם בשנת 1929 מאמו, מינה משייב ילידת חברון ,שנהרגה בתאונת דרכים, וכעבור מספר חודשים התייתם מאביו במאורעות תרפ"ט.

סבתו שהייתה עניה הכניסה אותו לבית היתומים "דיסקין" בהיותו בן ארבע.

להלן הסיפורים שסיפר לי בגוף ראשון:

"הכניסו אותי ל "דיסקין" נפרדו ממני והשער נסגר עלי. אני נתליתי על השער ובכיתי שעות ארוכות, אך איש לא ניגש אלי. זו הייתה הפעם האחרונה שבכיתי מאז לא בכיתי עוד, הבנתי שאף אחד לא שומע אותי.

בדיסקין הייתי כל הזמן רעב, לארוחת בוקר נתנו פרוסת לחם בריבה או עם חתיכת חלבה.

פעם גנבתי חתיכת חלבה נוספת וכשתפסו אותי ספגתי מכות קשות בשוט.

למדריך הייתה מחברת עם שמות הילדים. במשך השבוע הוא עקב אחרינו וכל ילד שהשתולל או השמיע קול מיותר סימן המדריך עיגול ליד שמו.

ביום חמישי אספו את כל הילדים וכל ילד קיבל הצלפות שוט בהתאם למספר העיגולים שליד שמו.

אחיות של אבי מאנגליה הגיעו לבקרני פעם בשנה שנתיים בתאום מראש עם המנהל.

לקראת בואן הלבישו אתי בבגדים יפים ובנעליים יפות. אני הייתי מאושר , חשבתי שישאירו לי אותם, אך התבדיתי בתום הביקור החליפו את הבגדים היפים במטולאים שהיו לי.

הדודות מאנגליה הביאו לי צעצועים ואני שמחתי, למחרת נעלמו צעצועיי כלא היו.

פעם שלח אותי הרב לביתו להביא לו אוכל שבישלה אישתו , כשהגעתי לביתו ראיתי שם את ילדיו משחקים בצעצועים שלי. לא יכולתי לומר מילה, פחדתי.

לילה אחד בהיותי בן 10 קמתי לשירותים, בעודי משתין הגיע השומר ואחז בעכוזי. אני צרחתי צרחה אדירה והוא ברח.

פעם ראיתי שהמדריך נתן סטירה אדירה לילד שעמד בראש גרם המדרגות, הילד התגלגל במורד המדרגות ,שבר את מפרקתו ומת. הגיעו שוטרים בריטים לחקור ,אך הבריחו את המדריך המכה לפולין והוא לא בא על עונשו. הם היו סדיסטים פעם הענישו ילד לעמוד כל הלילה עירום במרפסת בחורף הירושלמי, הוא חלה בדלקת ריאות ומת.

אני הייתי ילד שובב וחטפתי הרבה מכות.

בדיסקין דיברנו רק יידיש לא ידעתי עברית.

בהיותי בן 12 , יום אחד ב"חיידר" ישבנו בצורת "חית" ומישהו השמיע קול, הרבי החליט שזה אני וקרא לי "אברימל'ה קים אאער" "זה לא אני " התקוממתי , אך הוא בשלו קרא לי לקבל מכות.

אני ניגשתי אל הרב שהיה גבוה ובעל זקן ארוך, קפצתי ונתליתי לו על הזקן. הוא החל לצעוק:

"גוואלד, גוואלד" מכל החדרים הגיעו כל הרבנים ובקושי רב הצליחו לנתק אותי מזקנו.

אח"כ דשו אותי במכות ושלחו אותי ל"חפס"(לצינוק) שהיה חדר חשוך שם קיבלתי כוס מים ופרוסת לחם לכל ארוחה. בבוקר הוציאו אותי לתפילת שחרית , אך העמידו אותי בפתח החדר. הייתי מוקצה, נאסר עלי להתערבב עם כולם בזמן התפילה. תוך כדי התפילה הרב שהיה עטוף בטלית הלך הלוך ושוב לפתח בו עמדתי צבט אותי צביטה הגונה וחזר לקהל המתפללים. זאת עשה מספר פעמים.

פתאום הבחנתי שנפתח פשפש קטן בחומה שהקיפה את בית היתומים, ועובדות המטבח נכנסו דרכו.

המתנתי שהרבי "יעשה פרסה" ופתחתי בריצה אדירה החוצה מבעד לפשפש אל החופש.

רדפו אחריי וקראו "אברימל'ה, אברימל'ה" כל פעם ששמעתי אותם העליתי הילוך ורצתי יותר מהר. רצתי כל הדרך מדיסקין עד ממילא ומשם לבית דודתי חנה ברזיניאק (אחות של אימי)

שם, דבר ראשון, חיפשתי מספריים , גזרתי את הפיאות כי ידעתי שללא לפיאות לא יקבלוני בחזרה לדיסקין.

נשכבתי על המיטה ובכיתי במשך 4 שעות בשביל כל השנים שלא בכיתי.

התחנות הבאות שלי היו כפר הנוער "שפייה" , הצבא הבריטי וחברת "המקשר" .

הולדתי 5 ילדים וזכיתי לנכדים."

1 Comment|41 Views|View full article
Family memories:משה ישראל ווילף עוד קוים לדמותו
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 1 2014 14:21

בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , רחוב התקווה 41. כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית שוחרר מגיוס לצבא התורכי, בעת שהגיע לימין משה רכש טחנת קמח בשכונת ג'ורת אל ענב' הסמוכה ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) .

כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל, נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי. כיוון שכך דרש ג'מל פאשה המושל התורכי כי טחנות הקמח בירושלים יעבדו במשך כול ימות השבוע עשרים וארבע שעות ביממה.

הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות,לכן המשיך משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבוע ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת .

כשנודע הדבר לג'מל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל ג'מל פאשה, משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי טחנת הקמח, אולטימאטום שיעברו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע.

משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטענה שהוא יעבוד יותר שעות במשך השבוע ויפיק תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת.

ג'מל פאשה רתח מזעם והכה בנבוט בפרצופו של משה ווילף. כיוון שפחד משה שיוצא להורג מילא את פיו מים.

לאחר קבלת המכות פנה משה ווילף לקונסול האוסטרי בעיר בתלונה ובקשה להסיר את הגזרה ( כיוון שהיה בעל אזרחות אוסטרית) , השגריר האוסטרי סרב להתערב, אמר לו כי למזלו לא חטף גם פאלקות- הצלפות בשוט ושילח אותו מפניו . כך נאלץ משה ווילף ,לעבוד בעבור הצבא התורכי ,עד שניגף והבריטים נכנסו לירושלים. משה וילף עבד שישה ימים בשבוע וסיפק את צרכיו של המושל.

בשנת 1949 הייתה למשה ווילף מאפיה ברחוב אגריפס ליד שוק מחנה יהודה.

http://d.mhcache.com/FP/Themes/Site/0001/PageBackground/Images/RTL/bottomLeft.jpg

http://d.mhcache.com/FP/Themes/Site/0001/PageBackground/Images/RTL/bottomRight.jpg

הערות

http://d.mhcache.com/FP/Icons/BulletIcons/RTL/Diamond.png

אין הערות

הסתר

http://d.mhcache.com/FP/Themes/Site/0001/MidbarPanel/Family/Images/RTL/topRight.jpg

0 Comments|30 Views|View full article
Media:י מכיר? מי יודע?
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 11 2013 03:04

בס"ד

לידידינו היקרים הי"ו

השלום והברכה!

במסגרת פרויקט איסוף ושימור התמונות שלנו אנו שולחים את התמונה המצ"ב.

היושב עם השטריימל והלבוש הירושלמי הוא הגאון הנודע רבי אברהם חיים נאה זצ"ל המסב כאן בשמחה משפחתית בתל אביב.

לרבי חיים שהתגורר בירושלים היתה משפחה עניפה בת"א. הוא היה חתנו של החסיד התעשיין רבי שאול יצחק פניגשטיין ז"ל, הבעלים של "חצרות בתי וורשה" ביפו לא הרחק מת"א. שבשנותיו האחרונות התגורר, כמו רוב ילדיו, בתל אביב עצמה.
גם בתו של ר' חיים נאה התגוררה בת"א.

האירוע אינו מזוהה כמו גם יתר האנשים שבתמונה. נשמח לעזרתכם בזיהוי.

בברכת הצלחה

יעקב שלמה לוי

מכון "תל אביב של מעלה"

1 Comment|48 Views|View full article
Family stories:מעות חיטין - ר' ישראל משה ווילף
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 8 2013 03:15

הסיפור הגיע אליי דרך מר יהודה זייבלד חבר האתר המשפחתי שלנו. הסיפור הוא על אחיה של סבתא שהיה סיטונאי של קטניות ותבלינים בירושלים ואמונתו התמימה בגדולי הדור ובטחונו בקב"ה. הסיפור נכתב בידי הסופר יעקב שלמה לוי (תחת שם העט"שלמה גוראריה") ופורסם בשבועון "מרוה לצמא". להלן הסיפור;

מעות חיטין / שלמה גוראריה

בין אלפי הנימים הסמויים והגלויים המקשרים בין ירושלים לעם שבגולה, היה חוט אחד יוצא ונמשך מבקתתו הקטנה של האדמו"ר רבי שלמק'ה זי"ע מזוועהיל, שבמורד שכונת "בית ישראל" הירושלמית, עושה דרכו במעלה ההר, מזדחל ויוצא דרך השכונות וה"שטעטלאך" אל ההרים שסביב לה לעיר, גולש ויורד במורדותיהם ונמשך אל השפלה וממנה למישור החוף בואכה יפו, עיר הנמל, תרעא דארעא דישראל. כיון שהיה חוט זה, שהוא נראה ואינו נראה, מגיע אל הים הגדול, היה חוצה אותו, חולף בדרכו על הרים וגבעות, אגמים ונהרות עד שהיה מגיע לעיר לוצק שבחבל ווהלין שבאוקראינה. כיון שהיה מגיע שמה היה נקשר ועומד בביתו של רב העיר, הוא הגאון הנודע רבי זלמן סורוצקין, זכר צדיק לברכה. משם חזר החוט ירושלימה וחוזר חלילה.
חוט זה שקישר בין בתיהם של שני גדולי ישראל שמשני עברי הים הגדול - חוט של חסד היה, ובו תלויים היו חייהם הגשמיים של משפחות ירושלמיות רבות. הרבה מסטינים עמדו עליו והרבה מפריעים, עד שפעם אחת כמעט שלא ניתק לגמרי - וכפי שנספר.
*
עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים וגם נטלה חלקה בעשירי עם כל העולם כולו. ויופי זה, הבלול מיופי רוחני ומנוי חיצוני - יופי של נצח הוא, ספוג באדמתה הסלעית ושפוך בין אבניה, תלוי ועומד באוירה וחופף עליה כל היום, כל הימים, כל הדורות. רצונך שתדע שכך הדבר? צא ולמד: עשרה פעמים ויותר חרבה ירושלים וחזרה ונבנתה. וכל פעם שקמה מעפרה - נותרה ירושלים ירושלמית. על סמטאותיה וחינניותה, עם הקסם היצוק בכל פינה ופינה שלה, בין חריצי הנדבכים ובין סורגי החלונות המקושתים, בתקרות המקומרות ואפילו באזובי הקיר. סגנונות בנייה באו והלכו, קמו ונפלו, הופיעו ונעלמו, וירושלים בירושלמיותה עומדת. הוי אומר נויה וחינה וקסמה של ירושלים משמים הם שפוכים עליה ונמזגים והולכים בכל בית ובית שנבנה בה, לעד ולעולמי עולמים.
בתיה של ירושלים, גג על גג הם בנויים וכל סימטא מחזקת בחברתה שלמעלה הימנה ונשענת על זו שלמטה הימנה. הרי הרבה מבתיה של ירושלים העתיקה וגם זו הותיקה על בלימה הם תלויים ובנס הם עומדים. וצא ולמד מגרמי מדרגותיהם של בתי "בית ישראל" ובליטות בניניה שכמו תלויים ועומדים באויר, שעיקר קיומה של ירושלים - חן ממרום הוא.
אף מרפסות שבירושלים עם סורגיהם ומעקיהם המסוגננים יפה יפה, דומה לעיתים ועל כרעי תרנגולת הם עומדים. למען האמת כל מציאותן בירושלים בדרך מיוחדת נשתלשלה ובאה לעולם. הכיצד? ראה הקדוש ברוך הוא שיהודי ירושלים מתרבים ובתיהם צפופים והם צמאים לשאוף אויר הרים צלול מאוירה של עיר הקודש, הביא עליהם את הקמת מסילת הברזל שקישרה בין יפו וירושלים והחליפה את המרכבות והדיליז'נסים שהיו עושים דרך זו במשך כיום תמים. כיון שנסתיימה הקמת המסילה, נשתיירו שם הרבה נסרים של ברזל (שקורין "רלסים") שהובאו מתחילה לשם מסילה אלא שהיה הברזל דים של עושי המלאכה והותר. עמדו רצועות הברזל כברזל שאין לו הופכין. כיון שחזקה על ירושלים שאין בה דבר שלא יימצא לו שימוש כלשהו, עמדו בנאים יצירתיים וזריזים, נטלום לאותן פיסות כבדות של מתכת יצוקה, נתנום בבנין ויצקו עליהם טיט - ונעשו מרפסות. ראו שהרעיון טוב והמרפסות עומדות על תילן, מקושטות בסורגים פתלתלים ומעוטרות בעציצים - עמדו והביאו עוד ברזל של מסילה ונמלאה ירושלים במרפסות שהפכו לסימן היכר שלה, עד שאין לך ציור של סימטא בירושלים שאין בו מרפסת או שתיים.
אפס, לא רק בתי האבן של ירושלים. בנס הם תלויין ועומדין אלא שכל עיקר קיומם של יהודי ירושלים משך שנים רבות, היה תלוי ועומד בניסים ובנדיבות לבם של בני הגולה שהם במזרח ולבם במערב. שנים רבות מאד היו רוב תושבי ירושלים יהודים שכל כולם קודש לתורה ולעבודת ה' ופרנסתם תלויה בחסדי ה"כוללים" שהיו מגייסים את תרומותיהם של בני חו"ל.
*
כך היה מנהג שבירושלים נוהג: כל ארץ וארץ בגולה שהיו מבניה שעלו ארצה ונתיישבו בירושלים או בשאר ערי הקודש: צפת, טבריה וחברון, היו תושביה מקימים "כולל" שהוא קופה של צדקה שמלקטת ממון באותה ארץ של גולה וגבאיה מחלקים את הממון בין חבריה שבארץ הקודש. כך נוצרו עם השנים כולל ווהלין וכולל פולין, כולל אונגארן וכולל רומניה, כולל הו"ד (-הולנד ודייטשלנד) וכולל אמריקע, ועוד כהנה וכהנה.
ירושלים לבו של עם ישראל היא. מה לב זה כל האיברים מריצים לו מזון ומחיה והוא משיב להם בפעימות חיים, אף ירושלים כן. כל הארצות שלחו לה זהוביהם והיא שלחה שפע ברכות ותפילות לכל העולם כולו. מה הלב יש לו עורקים המריצים חיים אל הגוף כולו וחוזר חלילה, אף ירושלים כן. עורקים סמויים וגלויים ומערכת קשר עניפה הסתעפה בין ירושלים לערי תומכיה. עורק אחד שכזה, היה כזכור מקשר בין ביתו הנמוך של הרבי ר' שלמ'קה מזוועהיל שבירושלים לבין ביתו של רבי זלמן סורוצקין שבלוצק הווהלינית.
היה זה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, עת נכבשה אוקראינה תחת המגף הסובייטי ומסך של ברזל ירד וחצץ בינה ובין העולם שמחוצה לה. לעת אשר כזאת נותק כמובן הקשר שבין חבלי אוקראינה לארץ הקודש. אפס, קצה חבל של הצלה נשאר לחברי כולל ווהלין, כיון שחלקו המערבי של חבל ארץ זה סופח לפולין שהיתה אז עצמאית והקשר עמה התנהל תמידין כסדרן. לעת הזאת הוקם "כולל ווהלין-פולין" שבנשיאותו עמד האדמו"ר מוהר"ש מזוועהיל. ועל נייר המכתבים הרשמי של הכולל נכתב לאמר: "קופת רבי מאיר בעל הנס - כולל וואלין פולין של ארבע ארצות: ירושלים, טברי', צפת, חברון בעיה"ק ירושלים... מטרתה: לתמוך עניי ת"ח, חולים, אלמנות הכנסת כלה, גמ"ח, שכר דירה, הספקת ילדי עניים לתלמוד תורה לבני כוללנו..".
ומי יגייס את הכספים מיהודי ווהלין? הלכו והעמידו בראש הכולל את הגאון האדיר רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, רבה של לוצק שבווהלין הפולנית דאז ומי ששימש לימים אחרי עלותו ארצה, כנשיא מועצת גדולי התורה. היה רבי זלמן מפקח ומפעיל את איסוף התרומות בווהלין ושולחם ארצה, ורבי שלמ'קה מקבלם ומפזר המעות בין בתי יוצאי ווהלין שהתגוררו בירושלים ובשאר ערי הקודש כדי שיהא בידם לצורך מחייתם.
היו שני הנשיאים, שבארץ ושבגולה, משקיעים מאמצים וטרחות מרובות, זה באיסוף ובהתרמה וזה בחלוקה, בכדי להשביע את תושבי ארץ ישראל יוצאי ווהלין חברי הכולל, שלא אחת רעבו ללחם כפשוטו, ושאף פעם לא היו משופעים בממון ובמזון. ולמה היו כבר הללו זקוקים?! למעט מזעיר. לפי שחיי דחק היו חיים, ואינם נצרכים ליותר מ"ברייט מיט שירעס", לחם טבול בשמן זית או שומשמין, לקצת נפט לצורך הדלקת הפתיליה והפרימוס והתנור וכמעט לא לדבר נוסף.
איסוף והתרמת הכספים בכל עיירות ווהלין הפולנית שיהודיהן לא היו אמידים ביותר, בלשון המעטה, לא מלאכה פשוטה היתה כלל ועיקר ובטרחה רבה היתה כרוכה. לא ב"דינרים" נוצצים ולא בערבי תה מרשימים ומלווים בנאומים מפוצצים ובזמרת חרוזים קיבץ הגאון מלוצק את המעות. היה עליו ועל צוות פעילי "כולל ווהלין פולין" להשקיע מאמצים מרובים של איסוף פרוטה לפרוטה. פרוטות שעם הזמן תצטרפנה לחשבון גדול.
וכך היו עושים: היו מאספים סכום יפה ורוכשים בו (כלומר, מזמינים וממתינים, כמנהג הימים ההם...) קופות ביתיות לצדקה של עניי ארץ ישראל שיהיו יהודים טובים ונשים צדקניות נותנים בהן פרוטותיהן בעת רצון ובשעת מצוק, בזמני שמחה ובשעת הצורך לישועה. את הקופות היו מחלקים בין תושבי הערים שידביקום בכתלי בתיהם והפקידו גבאי צדקה שיהו אחראים על פיזור הקופות ( - "הדבקת הקופסאות", כלשונם) בעיירות ואיסופם. מינו גם ועדים מקומיים נכבדים בכל עיר ועיר והפעילו קצת תעמולה.
מלאכת קודש זו, על יד על יד היתה נעשית, טיפין טיפין ואגורה אחרי אגורה, אלא שבסופו של דבר היו מתקבצים מפעילות נמלים זו סכומים נאים. אלו הועברו לידי משרד הועד שבפיקוחו של רבי זלמן שהיה שולחם ירושלימה, מלווים במכתבים מפורטים על הפעילות, התקדמותה והיקפה, סכומי הוצאותיה והכנסותיה וגם בבקשות ברכה וישועה לתורמי הקופה.
מדהים היה הדבר לראות איך הושקעו מחשבותיו של רבי שלמ'קה מזוועהיל שתדיר שרויים היו בדביקות עליונה, ורעיוניו של הגאון מלוצק שחבקו זרועות התלמוד כולו, בדברים 'פעוטים' כביכול, כסכומים ומספרים וקבלות וכדומה. ובלבד שירווח להם לעניי ארץ הקודש.
אנשי הוועד, רבנים חשובים ויקרים בווהלין, לא חסכו שום מאמץ בעבודתם הקדושה. כל זאת על אף שלא קלה היתה המלאכה כלל ועיקר. ווהלין היהודית רחוקה היתה אז מלהיות עשירה ומאידך היו קופצים רבים שציפו לתרומותיה, בפרט גופים ציוניים כקק"ל ודומיו. כל זאת – יש לזכור – בזמן שחלקים גדולים מיהודי ווהלין כבר נטשו את דרכי אבותיהם והעדיפו לתרום לגופים אחרים ולא ללומדי תורה מתוך הדחק דווקא.
העברת הכספים מווהלין לארץ הקודש כרוכה היתה בתהליכים מתישים, השגת רשיונות ושאר מיני קשיים בירוקרטיים שנערמו על ידי השלטונות, אבל בשנת תרצ"ו ננעלו השערים לגמרי.
"בין כה וכה נגזרה גזירה על הכסף שלא יוציאו מפולין, כאשר שמעתם בטח, רק על סכום קטן אפשר להשיג רשיון פ"א ולכן הגשתי בקשה והשגתי רשיון על 150 זהובים ושלחתי לכם..." – כותב הגר"ז באגרת לרבי שלמ'קה. היה זה סכום עלוב למדי בהתייחס למשלוחים הרגילים שהסתכמו בסכומים של 1000 זלוטי ומעלה. והרב מסיים – "...אבל דאגה בלבי, איך לשלוח את הכסף להבא כי כבר יש בקופה למעלה מאלף זהובים ואיך אפשר להשיג רשיון לשלחם אליכם? "
עם הזמן הלך הדבר ונעשה קשה יותר ויותר. כל העברת כסף היתה כרוכה בתהליך ארוך ומייגע. השלטונות הפולניים הערימו במכוון קשיים מרובים על העברת כסף מזומן לתחומי ארץ ישראל, עד שבשנת תרצ"ט התברר כי מבחינה חוקית קל יהיה הרבה יותר להעביר לכאן סחורה מאשר כסף מזומן.
כיון שכך, הגו רבי זלמן סורוצקין וחברי הוועד רעיון מבריק. הם יקנו מזון גולמי בכסף שהצטבר בקופות וישגרוהו ארצה. כך יהיה להם ליהודי ירושלים מזון לשבעה, וכיון שלפי חשבונם נמצא שכמות הסחורה תהיה גדולה מכדי צורך אכילתם של בני הכולל, אמרו בדעתם כי את המותר ימכרו ראשי הכולל ותמורתו תשמש את עניי ירושלים לקניית מאכלים אחרים.
*
אין לך חביב על יהודי פולין כתבשיל של כוסמת שקורין בלשונם "קאשע", או "רעטשענע קאשע", גריסי כוסמת. שחביבין הם ביותר על בני פולין ורוסיה ויהודיהן מרבים באכילת מאכלי "קאשע" לצורותיהם השונות. אחרי ששקלו וטרו ראשי כולל ווהלין שבפולין, וגם מחמת דוחק הזמן - אחרי שהשיגו רשיון מיוחד למשלוח הסחורה והרשיון הוגבל בזמן- החליטו לרכוש כמות הגונה של גריסי "קאשע" לטובת עניי ירושלים וערי הקודש. נטלו את הכסף שהצטבר בקופות, הוסיפו ולוו עליו כהנה וכהנה על חשבון תרומות העתיד, וקנו בשמונת אלפים זלוטי ("זהובים") מטען ענק בן קרוב לעשרים ושלשה טון "קאשע". את הסחורה שיגרו ארצה באניה, להשביע רעבון נפשם של עניי ארעא קדישא.
כיון שהגיע המטען לארץ, החלו בחלוקתו לבני ירושלים. הביטו הללו בתמהון בגרגרים מוזרים אלו שלא הכירום ולא שערום אבותיהם ועיקמו חוטמיהם. לא חלף זמן מרובה עד שהתברר שאין קופצים על הקאשע, לפי שאין בני ארץ ישראל מכירים במאכל זה ואינם מורגלים באכילתו..
יכול היה רבי שלמ'קה לעמוד על כך שיקבלו בני הכולל בשמחה את מתנתם ויתרגלו למאכל פולני זה, אלא שמידבק היה במידותיו של הקב"ה שמשביע לכל חי רצון. החליט להמיר את הסחורה ולהשיג חליפתה מאכלים הערבים לחיכם של בני הארץ כאורז, קמח, סוכר, שמן וכדומה.
כעת החלה התרוצצות של ממש בנסיון להשיג קונה לסחורה שדורש לא היה לה בארצנו, ובמחיר הגון שיוכלו להשיג תמורתו סחורה אחרת בכמות סבירה. הדבר לא היה קל כלל ועיקר, לא רק בני כולל ווהלין לא היו להוטים אחרי תבשיל של "רעטשענע קאשע"...
רבי שלמ'קה עם משפחתו ועושי דברו השתתפו יחדיו במאמץ להאכיל את אחיהם הרעבים בזמנים של לחץ ודחק. מכתבים הורצו מעיר לעיר בנסיון להשיג קונה שישלם את המחיר הגבוה ביותר.
סוף סוף נמצא קונה, אלא שזמן קצר לאחר הקניה חזר בו, וטעמו ונימוקו עמו – הגריסים החלו להתליע! הון עתק של כספי צדקה עמד בסכנה, יחד עם הבעיה המיידית של חרפת רעב לנתמכי הכולל.
*
על סף אבדן הסחורה נקרא אל הרבי מזוועהיל סוחר ירושלמי ירא וחרד, ר' ישראל משה ווילף ע"ה. הרבי ביקש ממנו לקנות את מטען גריסי הכוסמת. היה ר' ישראל משה הסוחר עומד ותמה מה יעשה בכל אותם שקים של גריסים מתולעים אלא שחסיד נאמן היה ודבק באמונת חכמים. הסכים איפוא ושילם מחצית הסכום בכסף מלא ומחציתו השניה במיני סחורה. החל רבי שלמ'קה מחלק תלושים של ר' ישראל משה לבני ה'כולל' ואלו הלכו וקיבלו ממנו תמורתם מזון אחר.
היה הרבי שמח שנמצא מוצא לכספי הצדקה, שמחו כמובן גם המקבלים שמחה גדולה, ורק ר' ישראל משה עומד ותמה מאין יבוא עזרו. אלא שכחסיד נאמן לא איבד מאמונתו ולא משלוותו. עמד והמתין בסבלנות לישועת ה' וציפה לראות איך יפול דבר. הוא לא שיער מהיכן יבוא עזרו.
במסגרת גדודי האומות שהיו מגיעים תדיר ארצה בכדי לשמור על הסדר לצד הבריטים, הגיעה הנה יחידת צבא פולנית. והפולנים – אין חביב עליהם כגריסי כוסמת (וצא וראה מה שלחו יהודי פולין הנה...). רצה מפקד היחידה להשביע רעבונם של חייליו דווקא במאכל החביב עליהם מהבית, בכוסמת... אך מה לעשות וגריסים אלו אינם מצויים בארץ ישראל?!.. חיפש אפוא המפקד סיטונאי מזון נמרץ שיוכל להשיג לו סחורה שכזו, והגיע לכתבתו של הסוחר היהודי ישראל משה ווילף... הוא נקרא אל המפקדה ושם התבקש בדחיפות לדאוג לספק את צרכי הכוסמת של כל היחידה בשפע ובהרחבה.
לבו פחד ורחב. מחד, ראה איך הגיעה הישועה לפתחו, אבל מצד שני חשש מאד להציג למכירה את סחורתו שלו, המתולעת. באותה עת נכנס אל חנותו ידיד שעסק גם הוא בסחר מזון והחזיק מכונה לקליית פולי קפה. הציע הלה לר' ישראל משה לנסות לקלות באש במכונתו את הכוסמת הרוחשת, אולי תשפר הקלייה את איכות הסחורה. אמרו ועשו, קלו קצת גריסים ושלחו דוגמא אל מפקד היחידה הפולנית ששהתה אותה עת בירושלים.
התגובה החיובית לא אחרה לבוא, המזון ערב ביותר לחכו של המפקד וסגל הפיקוד, בנפש חפצה סגרו עסקה על כל המטען במחיר מפולפל כאשר השית עליהם בעל הסחורה, ודבר ידוע הוא שאין פקידי ממשל עומדים הרבה על המקח לפי שאין מדובר בממונם הם... מה גם שבסחורה נדירה ובלתי מצויה בארץ עסקינן. שילם הצבא הפולני טבין ותקילין ויצא הסוחר ברווח עצום באופן בלתי צפוי מכח אמונת חכמים שלו.
0 Comments|69 Views|View full article
Important:סיפור מיוחד לחנוכה של מכבי הלסינקי- תיקון עוול לאצן יהודי פיני
Posted by: אביבה פרידמן on Nov 27 2013 14:24

Kfar Maccabiah, November 2013

Chanukah and the Jewish People Demand for Justice

Dear Friends,

Because it celebrates the liberation of the People of Israel on 25 Kislev in the year 165 BCE from Greco-Syrian (Seleucid) oppression and the regaining of Jewish religious and cultural liberties, the content of the Festival of Chanukah is strongly national. This armed struggle continued for years of intense fighting, costing the lives of many members of the Hasmonean clan (the Maccabees)(1) and their followers. Ever since, and especially since the rise of political Zionism in the second half of the 19th Century, Chanukah symbolizes the Jewish demand for our right to live free as Jews and our rights as a Nation.

This heroic spirit of the Maccabees continues. In October this year, a 75 year-long demand for justice met with success. Thanks to the sustained determination of Makkabi Finland, a small but significant victory for truth and for the People of Israel was won from the depths of the Holocaust Era. It is a sad story of how the career of a Makkabi Helsinki athlete was destroyed because he was a Jew, a story perhaps even sadder because Abraham Tokazier did not live to see his eventual vindication.

A sprinter of high reputation, he won the 100 meter race at a prestigious national competition on 21st June 1938, his victory absolutely clear in the photo-finish that appeared in the Press the next day. Astoundingly, the Finnish Athletics Association consigned Tokazier to 4th place.Question: Why? Answer: Anti-Semitism. The athletics meet was an unofficial tryout of a stadium intended for use at the next Olympic Games scheduled for Helsinki in 1940, and an official delegation from Nazi Germany was invited. German Jews had already been stripped of their citizenship (2) and systematic theft of their property had begun(3). Finnish authorities sought to ingratiate themselves with their German counterparts through their blatant 'gesture' of demoting Tokazier and filling the podium(4) with 3 'Aryan' runners.


Makkabi Finland never wavered in its efforts to correct this infamy. For 75 years, Makkabi demanded that Finnish sports authorities admit the injustice done to Abraham Tokazier and restore his rightful place in Finnish Olympic history. On October 4th this year, the Finnish Athletics Federation finally acknowledged the truth.

Abraham's nephew, Hillel Tokazier, wrote that his uncle "lost his will to compete after that event". Abraham Tokazier passed away in 1976, living with this injustice in his heart until his last days. Though it is a small incident in the enormity of evil that befell our People in the Holocaust Era, it is nonetheless a moral victory.

Makkabi Helsinki President Ari Benski (cousin of MWIU Vice-President Leo Dan Bensky) andHillel Tokazier sent a letter to the Finnish Athletics Federation after that body recognized its historic error:

"Makkabi Helsinki is the longest continuously-active Jewish sports club - so far, 107 years; it has several times tried to rectify the official results of the race held at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938. In his book 'Kangastus' published last August, the writer Kjell Westö once again brought this notorious injustice to public awareness; it had a decisive impact on rectifying the falsehood, and Makkabi wants to show its gratitude to him.

In their letter of apology to Abraham Tokazier's relatives, the current leaders of SUL and the organizing club HKV have made a moral decision to correct the result and repeated their condemnation of any manipulation of results and zero tolerance of racism or any other kind of discrimination in Finnish sports.

We highly appreciate the decision published by SUL on October 4, 2013 to rectify the injustice that occurred at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938 that for decades compromised Finnish sports and affected the Finnish Jewish community and sports circles. Their historic decision strengthens the status and restores the reputation for integrity of SUL as the umbrella organization of athletics in our country."

In these days before Chanukah, when we celebrate our demand for a dignified life as a free People in our historic homeland of Eretz Yisrael, and today with our own Medinat Israel,Makkabi's final achievement of its demand for posthumous justice, illuminates and continues the spirit of the Festival of Lights, bringing light into the darkness, righteousness into the realm of deceit and cruel degradation, recognition of truth triumphant over the empire of destructionand evil. Even though it took so long, Makkabi Finland and our worldwide Maccabi Movementcelebrate Chanukah this year with satisfaction at achieving one of our demands for the sake ofour honor as a Nation.

May this CHAG HA'URIM, the Festival of Lights

carry the Torch of the Maccabees

to illuminate our continuing commitment to the authentic

Maccabi ideals which guide our Present and Future.

May Chanukah 5774 be a very happy celebration with your families,

in more than 400 Maccabi clubs and Jewish community centers in 64 countries,

and in the modern Medinat Israel,

which so deeply and successfully embodies the spirit of the Maccabees.

Chanukah Sameach!

Chazak Ve'ematz!

RABBI CARLOS TAPIERO

Deputy Director-General

Maccabi World Union

[1] Chanukah celebrates the triumphant revolt of the Jews led by the Hasmonean family (the Maccabees) under the Cohen (Priest) Matityahu ben Yochanan and his 5 sons (Shimon, Yochanan, Yehuda, Elazar & Yonatan) against the strongest empire of that time led by the despotic Antiochus IV. Matityahu (166 BCE), Elazar (164 BCE) and Judah (161 BCE) died in the struggle for the liberation.

[2]The Nuremberg Laws were instituted on September 15, 1935

[3]Through the Nazi policy of "Aryanization" in 1938

[4]A non-Jewish runner, Aare Savolainen, was named the winner.


1 Comment|64 Views|View full article
Visits
0020845
 
Loading...
Loading...