You are not logged in
Log in
Sign up
Welcome

Kiss


 

שמי אביבה פרידמן ואני הקמתי את האתר המשפחתי המורחב. 

 מחקירותיי אודות שורשי משפחתנו בעיקר החלק הירושלמי מצד אמי, אני מגלה כי ביישוב הישן בירושלים, במרחק של כמה דורות מאיתנו בעצם כולם היו קשורים עם כולם בקשרי נישואין.

לכולם היו לא מעט ילדים וקשרי החיתון נעשו בין מספר מצומצם של משפחות ותיקות שגרו כאןנישואים שניים ושלישיים היו נפוצים עקב פטירות בגיל צעיר של בני זוג, ילדים שלו שלה ושלנו אינם המצאה חדשה...לידות מרובות היו נפוצות אך חלק מהילדים לא שרד.

כך נוצר אילן יוחסין סבוך השולח ענפים למשפחות רבות בעבר. ככל שאני חוקרת אחורה בזמן את השתלשלות העץ המשפחתי שלי, אני מגלה כי בסופו של דבר כולנו קשורים בכולנו..

סבתי מצד אמי, אסתר וילף, עלתה לישראל עם סבה ר' רפאל וילף נצר למשפחה מיוחסת של בעלי תפילה, למדנים ונגידים בדהרביטש', הולשיץ, צורטקוב ובעיירה סקולע שבגליציה. כלתו מטילדה או מאטל לבית הופמן או האופטמן נפטרה וסבא רפאל וילף עלה עם שלושה נכדים לא"י. אביה של סבתא אסתר- יעקב שלום וילף, נשאר בגליציה ושם נישא בשנית ואף ילד בת נוספת אחות לסבתא אסתר גולדשמיד. סבתא ניסתה להעלותה לא"י בעת מלחמת העולם השניה וכשלה.

מעניין לראות כי בכמה אילנות משפחה השם מאטל- מטילדה נפוץ לנשים במשפחה ולגברים;  השם יעקב שלום או שלום יעקב. שני שמות שחוזרים במשפחות ברגמן ורוטמן. אמי מטילדה פרידמן לבית גולדשמיד לא אהבה את השם "הנוכרי" מטילדה, אך היום שם זה הוא סימן דרך בחיפושיי המשפחתיים

סבתא אסתר נישאה בנישואין ראשונים לברוך יצחק חיימסון. אימו היא חנה לבית שור ואביו הוא נח חיימסון. מנישואים אלה נולדו לה שני בנים; יעקב שלום ע"ש אביה ודב חיים, שם טיפוסי למשפחת חיימסון החברונית. ברוך יצחק נפטר מטיפוס עת שנכבשה א"י על ידי האנגלים מידי התורכים ורעב ומחלות שררו בארץ.

נישואיה השניים היו לסבי ר' יוסף צבי גולדשמיד שו"ב של מאה שערים, וממייסדי שכונת גבעת שאול בירושלים. גם סבי היה אלמן, הוא נישא בנישואין ראשונים לפריידע גיטל זיסקינד הלוי ועמה בנה את אחד הבתים הראשונים מחוץ למאה שערים- בגבעת שאול. סבי ר' יוסף צבי הביא לנישואיו השניים ארבעה ילדים; שלמה זיסקינד גולדשמיד,זהבה גולדע כהן, אברהם אליעזר גולדשמיד וחנה מארע ברזל. יחד  ילדו סבא יוסף צבי וסבתא אסתר עוד שישה ילדים. דוד שמואל ז"ל, מטילדה חיה, יצחק, יהושע ירוחם הי"ד, שרה ורבקה ז"ל.

 סבי יוסף צבי, גם הוא עלה כילד קטן לישראל עם הוריו מהעיירה טראב שליד וילנה. כל בני המשפחה שנשארו בולינה נספו בשואה.

מצד משפחתו של אבי, משפחת פרידמן, המידע מועט ביותר. סבי וסבתי נשרפו על קידוש השם, בעיירה ידוובנה ב10/7/1941  ט"ו תמוז תש"א. יחד עמהם נשרפו כ2000 מיהודי העיירה וביניהם דודתי אסתר גיטל בעלה יהושע ושלושת בנותיהן הפעוטות.

אבי עלה לא"י בשנת 1931 בגפו לישיבת לומז'ה בפ"ת. הוא היה תלמיד ישיבת לומז'ה, בלומז'ה שליד ביאליסטוק. שם משפחתה של סבתי הוא וסרשטיין ואביה - זאב דב, לקח את סבי ר' קדיש אלטר פרידמן לחתן.

משפחת סבתי צביה גרה מדורי דורות בידוובנה. סבי ר' קדיש היה תלמיד חכם, בעל תפילה ובעל מידות תרומיות של חסד וענווה. מהיכן הגיע? אינני יודעת...אני יודעת שלאבי היה קרוב בארץ ר' מאטס דיוויס מקנאי ירושלים שעזר לעלייתו לארץ של אבי. האם היה קרוב משפחה? בן עיר? אין תשובות וכבר קצת מאוחר לשאול...אין מי שיענה.

 

 

Family news
Today
A site member updated her profile.
A site member updated her profile.
A site member joined another family site: BARKAT Web Site
A site member joined another family site: BARKAT Web Site
A site member updated his profile.
A site member joined another family site: Pokorski
A site member joined another family site: BARKAT Web Site
Yesterday
A site member commented on person <Private> ורד :
 מזל טוב ליום הולדתה של דליה! 
A site member commented on event 74th birthday of דליה חיימסון:
 דליה יקרה, מזל טוב ויום הולדת שמח! 
Dec 20, 2014
A site member invited A site member to the site.
A site member updated the details of <Private> זקס in family tree friedman family
 
View older news
News articles
Other:Happy Hanukah
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 20 2014 05:52
\"FestivalDear friends,
Warmest wishes for a joyous Holiday
filled with light and joy.
Happy Hanukkah to you and your dear ones.
David & Aviva
0 Comments|1 View|View full article
Family memories:עוד מידע על ר\' מתתיהו דייוויס
Posted by: אביבה פרידמן on Aug 23 2014 01:00

עוד על ר' מתתיהו דייויס - ר' מת'ס דייויס

בשנתתש״אבעודוצעירלימיםנחלהר׳אהרןבמחלתריאותקשה. ידידומ״בתי נייטין"הגאוןר׳מתתיהור׳מת׳סדייויסנהגלבקרוולסעדובחוליו.

הואגםדאג לפרנסתהמשפחהשנשברמטהלחמה. גםלאחרפטירתושלרביאהרן, המשיךרבי מת׳סלתמוךבמשפחהולסייעבפרנסתם. עזרתוזוהצילתםמחרפתרעבכאשרנותרו

ללאמשעןומשענה. כמוכןדאגלחינוכםשלהילדיםהיתומים.

המחלההכריעהאותו בעודובשיאפריחתו.ב כ״גטבתתש״בכרענפלהגאוןהצדיקר׳אהרןפישרזצ״ל, הג״רמתתי׳דייויסהיהמגדוליהת״חבירושלים. גברארבאבתורהובעלצדקהוחסדעצום. לאחר פטירתויצאספרו״מתת מלך״עלהרמב״םובונלקטו מחידושיו על הרמב"ם)ע״יהאחיםלביתפישרהג״רמאירצבי,הג״ראליעזרמשה,ובעיקרהג״רשלמה.

ראהגםאודותיובמאמרלתולדות הגת״רבענגיס, ״ישורק״יב. הדפסנומתורתולקמןבמדורזה..

רבנוהגרי״יזצ״לואחיושליט״אהרגישותמידהכרתהטובמיוחדתלהגאקר׳מת'סשכהסייע להםלהתגברעלהקשיים. הכרתהטובבאהלידיביטויבדרכיםשונותלמטיבולצאצאיו.

0 Comments|11 Views|View full article
Important:וינה והכלבים היהודים 1421 ועד היום...
Posted by: אביבה פרידמן on June 10 2014 18:50

ווינה והכלביםהיהודים

בשנת1420 ב– 23 במאיפרצהעלילהנגדיהודיאוסטריהבגיןחילול "לחםהקודש" באחת מערי

F,0 אוסטריה. הדוכסאלברכט החמישי

1 ניצלסיפור ישן שהתרחש מספר שניםקודםלכן, והוציא צו

גירוש ליהודי אוסטריה. את הענייםשבין יהודי ווינה גרשו בעודשאת העשירים שבהם אסרו והחרימו

את רכושם. במהלךמאסרם מתורבים מהיהודים תוך ניסיונות להמיר את דתם. את

הנותרים, כשלוש מאות אנשים, נשים וילדים העלו על המוקד יחד עם בית הכנסת בתאריך 12 במרץ 1421. אבני בית הכנסת שנהרסו שימשו לאחר מכן לבניית האוניברסיטה בעיר.

לכבוד מאורע חשוב זה, של חיסול הנוכחות היהודית בעיר וינה, הוצב על קיר הבניין הצופה על מקום האירוע, תבליט ומתחתיו כתובת בלטינית. התבליט מתאר טיהור של אדם עלידי הזלפה עליו של מי הירדן, ואילו נוסח הכתובת הוא כדלהלן:

לטינית

Flumina Jordani tergunturlabe malisque

corpora cum cedit, quod latet omne nefas.

Sic flamma assurgens totam furibunda

per urbem 1421 Hebraeum purgat crimina

saeva canum. Deucalioneis mundus purgatur

ab undis sicque iterum poenas igne furiente luit.

אנגלית

In the waters of the Jordan, their bodies were cleansed of filth and malady. And all

that was hidden and sinful disappeared. Thus arose in 1421 the flames of hatred

throughout the city and expiated the horrible crimes of the Hebrew dogs. As the world

was once cleansed by the Deucalion [Noah’s] flood, so were all sins atoned in the

raging flames.

עברית

גופם נוקה מזוהמה והמחלה במימיהירדן, וכל מה שהיה חבוי והחטא נעלם. כך הועלת הבשנת 1421 אש השנאה בכל רחבי העיר, וכפר על הפשעים הנוראים של הכלבים העברים [היהודים. כמו שבימי נח, העולם נוקה פעם אחת עלידי מבולולכן כל החטאים כופרו בלהבותהמשתוללות.

עד כאן התיאור היסטורי על אשר ארע במחצית המאה ה– 15 לספירה. אלא שכאשר ביקרתי במקום בסוף חודש נובמבר בשנת2013 , חמש מאות תשעיםושתיים ( 592 ) שנה לאחר אותו אירוע.

"נדהמתי לראות כי התבליט עם השלט הנ"ל בלטינית מתנוסס לראווה באמצע "כיכר היהודים"

לנוכחה האנדרטה לנספים היהודים בשואה שעומדת על מקום בית הכנסת שהאוטרים החריבו.

באותואירוע. קשה להאמין כי השלט עם מילות הגנאי "הכלביםהיהודים" עומד ומתנוסס בראש חוצות עד עצם היום הזה בוינה של המאה עשרים ואחת.

השלט הזה איננו היסטוריה, יש לקוברו עמוק במרתף של אחד הארמונות

שמפארים את ווינה. בצילום של השלט הזה חיים היום אלפי יהודים בווינה, אי ידיעת השפה הלטינית

איננה תירוץ לעצימת עיניים ולאטימת אוזניים.

אני מצפה ממשרד החוץ שיפנה לנוגעים בדבר ויפעל להסרת השלט המביש הזה מחוצות העיר וינה.

ד"ריואלפיקסלר

1 ביןיהודיםלנוצריםכרךה', א. לימור, י. קפלן, ע. הופמן.

0 Comments|9 Views|View full article
Family memories:Diskin orphanage in Jerusalem - Abraham Avigdor Yaalomi's memories
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 6 2014 15:47

ינואר 2014, שבט תשע"ד

פרק בית היתומים "דיסקין" בחיי אבי

אברהם אביגדור יהלומי (דימנשטיין) ז"ל

מאת בתו , מינה טאובר

אבי אברהם נולד בירושלים ב 1925. הוא התייתם בשנת 1929 מאמו, מינה משייב ילידת חברון ,שנהרגה בתאונת דרכים, וכעבור מספר חודשים התייתם מאביו במאורעות תרפ"ט.

סבתו שהייתה עניה הכניסה אותו לבית היתומים "דיסקין" בהיותו בן ארבע.

להלן הסיפורים שסיפר לי בגוף ראשון:

"הכניסו אותי ל "דיסקין" נפרדו ממני והשער נסגר עלי. אני נתליתי על השער ובכיתי שעות ארוכות, אך איש לא ניגש אלי. זו הייתה הפעם האחרונה שבכיתי מאז לא בכיתי עוד, הבנתי שאף אחד לא שומע אותי.

בדיסקין הייתי כל הזמן רעב, לארוחת בוקר נתנו פרוסת לחם בריבה או עם חתיכת חלבה.

פעם גנבתי חתיכת חלבה נוספת וכשתפסו אותי ספגתי מכות קשות בשוט.

למדריך הייתה מחברת עם שמות הילדים. במשך השבוע הוא עקב אחרינו וכל ילד שהשתולל או השמיע קול מיותר סימן המדריך עיגול ליד שמו.

ביום חמישי אספו את כל הילדים וכל ילד קיבל הצלפות שוט בהתאם למספר העיגולים שליד שמו.

אחיות של אבי מאנגליה הגיעו לבקרני פעם בשנה שנתיים בתאום מראש עם המנהל.

לקראת בואן הלבישו אתי בבגדים יפים ובנעליים יפות. אני הייתי מאושר , חשבתי שישאירו לי אותם, אך התבדיתי בתום הביקור החליפו את הבגדים היפים במטולאים שהיו לי.

הדודות מאנגליה הביאו לי צעצועים ואני שמחתי, למחרת נעלמו צעצועיי כלא היו.

פעם שלח אותי הרב לביתו להביא לו אוכל שבישלה אישתו , כשהגעתי לביתו ראיתי שם את ילדיו משחקים בצעצועים שלי. לא יכולתי לומר מילה, פחדתי.

לילה אחד בהיותי בן 10 קמתי לשירותים, בעודי משתין הגיע השומר ואחז בעכוזי. אני צרחתי צרחה אדירה והוא ברח.

פעם ראיתי שהמדריך נתן סטירה אדירה לילד שעמד בראש גרם המדרגות, הילד התגלגל במורד המדרגות ,שבר את מפרקתו ומת. הגיעו שוטרים בריטים לחקור ,אך הבריחו את המדריך המכה לפולין והוא לא בא על עונשו. הם היו סדיסטים פעם הענישו ילד לעמוד כל הלילה עירום במרפסת בחורף הירושלמי, הוא חלה בדלקת ריאות ומת.

אני הייתי ילד שובב וחטפתי הרבה מכות.

בדיסקין דיברנו רק יידיש לא ידעתי עברית.

בהיותי בן 12 , יום אחד ב"חיידר" ישבנו בצורת "חית" ומישהו השמיע קול, הרבי החליט שזה אני וקרא לי "אברימל'ה קים אאער" "זה לא אני " התקוממתי , אך הוא בשלו קרא לי לקבל מכות.

אני ניגשתי אל הרב שהיה גבוה ובעל זקן ארוך, קפצתי ונתליתי לו על הזקן. הוא החל לצעוק:

"גוואלד, גוואלד" מכל החדרים הגיעו כל הרבנים ובקושי רב הצליחו לנתק אותי מזקנו.

אח"כ דשו אותי במכות ושלחו אותי ל"חפס"(לצינוק) שהיה חדר חשוך שם קיבלתי כוס מים ופרוסת לחם לכל ארוחה. בבוקר הוציאו אותי לתפילת שחרית , אך העמידו אותי בפתח החדר. הייתי מוקצה, נאסר עלי להתערבב עם כולם בזמן התפילה. תוך כדי התפילה הרב שהיה עטוף בטלית הלך הלוך ושוב לפתח בו עמדתי צבט אותי צביטה הגונה וחזר לקהל המתפללים. זאת עשה מספר פעמים.

פתאום הבחנתי שנפתח פשפש קטן בחומה שהקיפה את בית היתומים, ועובדות המטבח נכנסו דרכו.

המתנתי שהרבי "יעשה פרסה" ופתחתי בריצה אדירה החוצה מבעד לפשפש אל החופש.

רדפו אחריי וקראו "אברימל'ה, אברימל'ה" כל פעם ששמעתי אותם העליתי הילוך ורצתי יותר מהר. רצתי כל הדרך מדיסקין עד ממילא ומשם לבית דודתי חנה ברזיניאק (אחות של אימי)

שם, דבר ראשון, חיפשתי מספריים , גזרתי את הפיאות כי ידעתי שללא לפיאות לא יקבלוני בחזרה לדיסקין.

נשכבתי על המיטה ובכיתי במשך 4 שעות בשביל כל השנים שלא בכיתי.

התחנות הבאות שלי היו כפר הנוער "שפייה" , הצבא הבריטי וחברת "המקשר" .

הולדתי 5 ילדים וזכיתי לנכדים."

1 Comment|38 Views|View full article
Family memories:משה ישראל ווילף עוד קוים לדמותו
Posted by: אביבה פרידמן on Jan 1 2014 14:21

בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , רחוב התקווה 41. כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית שוחרר מגיוס לצבא התורכי, בעת שהגיע לימין משה רכש טחנת קמח בשכונת ג'ורת אל ענב' הסמוכה ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) .

כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל, נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי. כיוון שכך דרש ג'מל פאשה המושל התורכי כי טחנות הקמח בירושלים יעבדו במשך כול ימות השבוע עשרים וארבע שעות ביממה.

הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות,לכן המשיך משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבוע ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת .

כשנודע הדבר לג'מל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל ג'מל פאשה, משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי טחנת הקמח, אולטימאטום שיעברו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע.

משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטענה שהוא יעבוד יותר שעות במשך השבוע ויפיק תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת.

ג'מל פאשה רתח מזעם והכה בנבוט בפרצופו של משה ווילף. כיוון שפחד משה שיוצא להורג מילא את פיו מים.

לאחר קבלת המכות פנה משה ווילף לקונסול האוסטרי בעיר בתלונה ובקשה להסיר את הגזרה ( כיוון שהיה בעל אזרחות אוסטרית) , השגריר האוסטרי סרב להתערב, אמר לו כי למזלו לא חטף גם פאלקות- הצלפות בשוט ושילח אותו מפניו . כך נאלץ משה ווילף ,לעבוד בעבור הצבא התורכי ,עד שניגף והבריטים נכנסו לירושלים. משה וילף עבד שישה ימים בשבוע וסיפק את צרכיו של המושל.

בשנת 1949 הייתה למשה ווילף מאפיה ברחוב אגריפס ליד שוק מחנה יהודה.

http://d.mhcache.com/FP/Themes/Site/0001/PageBackground/Images/RTL/bottomLeft.jpg

http://d.mhcache.com/FP/Themes/Site/0001/PageBackground/Images/RTL/bottomRight.jpg

הערות

http://d.mhcache.com/FP/Icons/BulletIcons/RTL/Diamond.png

אין הערות

הסתר

http://d.mhcache.com/FP/Themes/Site/0001/MidbarPanel/Family/Images/RTL/topRight.jpg

0 Comments|28 Views|View full article
Media:י מכיר? מי יודע?
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 11 2013 03:04

בס"ד

לידידינו היקרים הי"ו

השלום והברכה!

במסגרת פרויקט איסוף ושימור התמונות שלנו אנו שולחים את התמונה המצ"ב.

היושב עם השטריימל והלבוש הירושלמי הוא הגאון הנודע רבי אברהם חיים נאה זצ"ל המסב כאן בשמחה משפחתית בתל אביב.

לרבי חיים שהתגורר בירושלים היתה משפחה עניפה בת"א. הוא היה חתנו של החסיד התעשיין רבי שאול יצחק פניגשטיין ז"ל, הבעלים של "חצרות בתי וורשה" ביפו לא הרחק מת"א. שבשנותיו האחרונות התגורר, כמו רוב ילדיו, בתל אביב עצמה.
גם בתו של ר' חיים נאה התגוררה בת"א.

האירוע אינו מזוהה כמו גם יתר האנשים שבתמונה. נשמח לעזרתכם בזיהוי.

בברכת הצלחה

יעקב שלמה לוי

מכון "תל אביב של מעלה"

1 Comment|45 Views|View full article
Family stories:מעות חיטין - ר' ישראל משה ווילף
Posted by: אביבה פרידמן on Dec 8 2013 03:15

הסיפור הגיע אליי דרך מר יהודה זייבלד חבר האתר המשפחתי שלנו. הסיפור הוא על אחיה של סבתא שהיה סיטונאי של קטניות ותבלינים בירושלים ואמונתו התמימה בגדולי הדור ובטחונו בקב"ה. הסיפור נכתב בידי הסופר יעקב שלמה לוי (תחת שם העט"שלמה גוראריה") ופורסם בשבועון "מרוה לצמא". להלן הסיפור;

מעות חיטין / שלמה גוראריה

בין אלפי הנימים הסמויים והגלויים המקשרים בין ירושלים לעם שבגולה, היה חוט אחד יוצא ונמשך מבקתתו הקטנה של האדמו"ר רבי שלמק'ה זי"ע מזוועהיל, שבמורד שכונת "בית ישראל" הירושלמית, עושה דרכו במעלה ההר, מזדחל ויוצא דרך השכונות וה"שטעטלאך" אל ההרים שסביב לה לעיר, גולש ויורד במורדותיהם ונמשך אל השפלה וממנה למישור החוף בואכה יפו, עיר הנמל, תרעא דארעא דישראל. כיון שהיה חוט זה, שהוא נראה ואינו נראה, מגיע אל הים הגדול, היה חוצה אותו, חולף בדרכו על הרים וגבעות, אגמים ונהרות עד שהיה מגיע לעיר לוצק שבחבל ווהלין שבאוקראינה. כיון שהיה מגיע שמה היה נקשר ועומד בביתו של רב העיר, הוא הגאון הנודע רבי זלמן סורוצקין, זכר צדיק לברכה. משם חזר החוט ירושלימה וחוזר חלילה.
חוט זה שקישר בין בתיהם של שני גדולי ישראל שמשני עברי הים הגדול - חוט של חסד היה, ובו תלויים היו חייהם הגשמיים של משפחות ירושלמיות רבות. הרבה מסטינים עמדו עליו והרבה מפריעים, עד שפעם אחת כמעט שלא ניתק לגמרי - וכפי שנספר.
*
עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים וגם נטלה חלקה בעשירי עם כל העולם כולו. ויופי זה, הבלול מיופי רוחני ומנוי חיצוני - יופי של נצח הוא, ספוג באדמתה הסלעית ושפוך בין אבניה, תלוי ועומד באוירה וחופף עליה כל היום, כל הימים, כל הדורות. רצונך שתדע שכך הדבר? צא ולמד: עשרה פעמים ויותר חרבה ירושלים וחזרה ונבנתה. וכל פעם שקמה מעפרה - נותרה ירושלים ירושלמית. על סמטאותיה וחינניותה, עם הקסם היצוק בכל פינה ופינה שלה, בין חריצי הנדבכים ובין סורגי החלונות המקושתים, בתקרות המקומרות ואפילו באזובי הקיר. סגנונות בנייה באו והלכו, קמו ונפלו, הופיעו ונעלמו, וירושלים בירושלמיותה עומדת. הוי אומר נויה וחינה וקסמה של ירושלים משמים הם שפוכים עליה ונמזגים והולכים בכל בית ובית שנבנה בה, לעד ולעולמי עולמים.
בתיה של ירושלים, גג על גג הם בנויים וכל סימטא מחזקת בחברתה שלמעלה הימנה ונשענת על זו שלמטה הימנה. הרי הרבה מבתיה של ירושלים העתיקה וגם זו הותיקה על בלימה הם תלויים ובנס הם עומדים. וצא ולמד מגרמי מדרגותיהם של בתי "בית ישראל" ובליטות בניניה שכמו תלויים ועומדים באויר, שעיקר קיומה של ירושלים - חן ממרום הוא.
אף מרפסות שבירושלים עם סורגיהם ומעקיהם המסוגננים יפה יפה, דומה לעיתים ועל כרעי תרנגולת הם עומדים. למען האמת כל מציאותן בירושלים בדרך מיוחדת נשתלשלה ובאה לעולם. הכיצד? ראה הקדוש ברוך הוא שיהודי ירושלים מתרבים ובתיהם צפופים והם צמאים לשאוף אויר הרים צלול מאוירה של עיר הקודש, הביא עליהם את הקמת מסילת הברזל שקישרה בין יפו וירושלים והחליפה את המרכבות והדיליז'נסים שהיו עושים דרך זו במשך כיום תמים. כיון שנסתיימה הקמת המסילה, נשתיירו שם הרבה נסרים של ברזל (שקורין "רלסים") שהובאו מתחילה לשם מסילה אלא שהיה הברזל דים של עושי המלאכה והותר. עמדו רצועות הברזל כברזל שאין לו הופכין. כיון שחזקה על ירושלים שאין בה דבר שלא יימצא לו שימוש כלשהו, עמדו בנאים יצירתיים וזריזים, נטלום לאותן פיסות כבדות של מתכת יצוקה, נתנום בבנין ויצקו עליהם טיט - ונעשו מרפסות. ראו שהרעיון טוב והמרפסות עומדות על תילן, מקושטות בסורגים פתלתלים ומעוטרות בעציצים - עמדו והביאו עוד ברזל של מסילה ונמלאה ירושלים במרפסות שהפכו לסימן היכר שלה, עד שאין לך ציור של סימטא בירושלים שאין בו מרפסת או שתיים.
אפס, לא רק בתי האבן של ירושלים. בנס הם תלויין ועומדין אלא שכל עיקר קיומם של יהודי ירושלים משך שנים רבות, היה תלוי ועומד בניסים ובנדיבות לבם של בני הגולה שהם במזרח ולבם במערב. שנים רבות מאד היו רוב תושבי ירושלים יהודים שכל כולם קודש לתורה ולעבודת ה' ופרנסתם תלויה בחסדי ה"כוללים" שהיו מגייסים את תרומותיהם של בני חו"ל.
*
כך היה מנהג שבירושלים נוהג: כל ארץ וארץ בגולה שהיו מבניה שעלו ארצה ונתיישבו בירושלים או בשאר ערי הקודש: צפת, טבריה וחברון, היו תושביה מקימים "כולל" שהוא קופה של צדקה שמלקטת ממון באותה ארץ של גולה וגבאיה מחלקים את הממון בין חבריה שבארץ הקודש. כך נוצרו עם השנים כולל ווהלין וכולל פולין, כולל אונגארן וכולל רומניה, כולל הו"ד (-הולנד ודייטשלנד) וכולל אמריקע, ועוד כהנה וכהנה.
ירושלים לבו של עם ישראל היא. מה לב זה כל האיברים מריצים לו מזון ומחיה והוא משיב להם בפעימות חיים, אף ירושלים כן. כל הארצות שלחו לה זהוביהם והיא שלחה שפע ברכות ותפילות לכל העולם כולו. מה הלב יש לו עורקים המריצים חיים אל הגוף כולו וחוזר חלילה, אף ירושלים כן. עורקים סמויים וגלויים ומערכת קשר עניפה הסתעפה בין ירושלים לערי תומכיה. עורק אחד שכזה, היה כזכור מקשר בין ביתו הנמוך של הרבי ר' שלמ'קה מזוועהיל שבירושלים לבין ביתו של רבי זלמן סורוצקין שבלוצק הווהלינית.
היה זה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, עת נכבשה אוקראינה תחת המגף הסובייטי ומסך של ברזל ירד וחצץ בינה ובין העולם שמחוצה לה. לעת אשר כזאת נותק כמובן הקשר שבין חבלי אוקראינה לארץ הקודש. אפס, קצה חבל של הצלה נשאר לחברי כולל ווהלין, כיון שחלקו המערבי של חבל ארץ זה סופח לפולין שהיתה אז עצמאית והקשר עמה התנהל תמידין כסדרן. לעת הזאת הוקם "כולל ווהלין-פולין" שבנשיאותו עמד האדמו"ר מוהר"ש מזוועהיל. ועל נייר המכתבים הרשמי של הכולל נכתב לאמר: "קופת רבי מאיר בעל הנס - כולל וואלין פולין של ארבע ארצות: ירושלים, טברי', צפת, חברון בעיה"ק ירושלים... מטרתה: לתמוך עניי ת"ח, חולים, אלמנות הכנסת כלה, גמ"ח, שכר דירה, הספקת ילדי עניים לתלמוד תורה לבני כוללנו..".
ומי יגייס את הכספים מיהודי ווהלין? הלכו והעמידו בראש הכולל את הגאון האדיר רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, רבה של לוצק שבווהלין הפולנית דאז ומי ששימש לימים אחרי עלותו ארצה, כנשיא מועצת גדולי התורה. היה רבי זלמן מפקח ומפעיל את איסוף התרומות בווהלין ושולחם ארצה, ורבי שלמ'קה מקבלם ומפזר המעות בין בתי יוצאי ווהלין שהתגוררו בירושלים ובשאר ערי הקודש כדי שיהא בידם לצורך מחייתם.
היו שני הנשיאים, שבארץ ושבגולה, משקיעים מאמצים וטרחות מרובות, זה באיסוף ובהתרמה וזה בחלוקה, בכדי להשביע את תושבי ארץ ישראל יוצאי ווהלין חברי הכולל, שלא אחת רעבו ללחם כפשוטו, ושאף פעם לא היו משופעים בממון ובמזון. ולמה היו כבר הללו זקוקים?! למעט מזעיר. לפי שחיי דחק היו חיים, ואינם נצרכים ליותר מ"ברייט מיט שירעס", לחם טבול בשמן זית או שומשמין, לקצת נפט לצורך הדלקת הפתיליה והפרימוס והתנור וכמעט לא לדבר נוסף.
איסוף והתרמת הכספים בכל עיירות ווהלין הפולנית שיהודיהן לא היו אמידים ביותר, בלשון המעטה, לא מלאכה פשוטה היתה כלל ועיקר ובטרחה רבה היתה כרוכה. לא ב"דינרים" נוצצים ולא בערבי תה מרשימים ומלווים בנאומים מפוצצים ובזמרת חרוזים קיבץ הגאון מלוצק את המעות. היה עליו ועל צוות פעילי "כולל ווהלין פולין" להשקיע מאמצים מרובים של איסוף פרוטה לפרוטה. פרוטות שעם הזמן תצטרפנה לחשבון גדול.
וכך היו עושים: היו מאספים סכום יפה ורוכשים בו (כלומר, מזמינים וממתינים, כמנהג הימים ההם...) קופות ביתיות לצדקה של עניי ארץ ישראל שיהיו יהודים טובים ונשים צדקניות נותנים בהן פרוטותיהן בעת רצון ובשעת מצוק, בזמני שמחה ובשעת הצורך לישועה. את הקופות היו מחלקים בין תושבי הערים שידביקום בכתלי בתיהם והפקידו גבאי צדקה שיהו אחראים על פיזור הקופות ( - "הדבקת הקופסאות", כלשונם) בעיירות ואיסופם. מינו גם ועדים מקומיים נכבדים בכל עיר ועיר והפעילו קצת תעמולה.
מלאכת קודש זו, על יד על יד היתה נעשית, טיפין טיפין ואגורה אחרי אגורה, אלא שבסופו של דבר היו מתקבצים מפעילות נמלים זו סכומים נאים. אלו הועברו לידי משרד הועד שבפיקוחו של רבי זלמן שהיה שולחם ירושלימה, מלווים במכתבים מפורטים על הפעילות, התקדמותה והיקפה, סכומי הוצאותיה והכנסותיה וגם בבקשות ברכה וישועה לתורמי הקופה.
מדהים היה הדבר לראות איך הושקעו מחשבותיו של רבי שלמ'קה מזוועהיל שתדיר שרויים היו בדביקות עליונה, ורעיוניו של הגאון מלוצק שחבקו זרועות התלמוד כולו, בדברים 'פעוטים' כביכול, כסכומים ומספרים וקבלות וכדומה. ובלבד שירווח להם לעניי ארץ הקודש.
אנשי הוועד, רבנים חשובים ויקרים בווהלין, לא חסכו שום מאמץ בעבודתם הקדושה. כל זאת על אף שלא קלה היתה המלאכה כלל ועיקר. ווהלין היהודית רחוקה היתה אז מלהיות עשירה ומאידך היו קופצים רבים שציפו לתרומותיה, בפרט גופים ציוניים כקק"ל ודומיו. כל זאת – יש לזכור – בזמן שחלקים גדולים מיהודי ווהלין כבר נטשו את דרכי אבותיהם והעדיפו לתרום לגופים אחרים ולא ללומדי תורה מתוך הדחק דווקא.
העברת הכספים מווהלין לארץ הקודש כרוכה היתה בתהליכים מתישים, השגת רשיונות ושאר מיני קשיים בירוקרטיים שנערמו על ידי השלטונות, אבל בשנת תרצ"ו ננעלו השערים לגמרי.
"בין כה וכה נגזרה גזירה על הכסף שלא יוציאו מפולין, כאשר שמעתם בטח, רק על סכום קטן אפשר להשיג רשיון פ"א ולכן הגשתי בקשה והשגתי רשיון על 150 זהובים ושלחתי לכם..." – כותב הגר"ז באגרת לרבי שלמ'קה. היה זה סכום עלוב למדי בהתייחס למשלוחים הרגילים שהסתכמו בסכומים של 1000 זלוטי ומעלה. והרב מסיים – "...אבל דאגה בלבי, איך לשלוח את הכסף להבא כי כבר יש בקופה למעלה מאלף זהובים ואיך אפשר להשיג רשיון לשלחם אליכם? "
עם הזמן הלך הדבר ונעשה קשה יותר ויותר. כל העברת כסף היתה כרוכה בתהליך ארוך ומייגע. השלטונות הפולניים הערימו במכוון קשיים מרובים על העברת כסף מזומן לתחומי ארץ ישראל, עד שבשנת תרצ"ט התברר כי מבחינה חוקית קל יהיה הרבה יותר להעביר לכאן סחורה מאשר כסף מזומן.
כיון שכך, הגו רבי זלמן סורוצקין וחברי הוועד רעיון מבריק. הם יקנו מזון גולמי בכסף שהצטבר בקופות וישגרוהו ארצה. כך יהיה להם ליהודי ירושלים מזון לשבעה, וכיון שלפי חשבונם נמצא שכמות הסחורה תהיה גדולה מכדי צורך אכילתם של בני הכולל, אמרו בדעתם כי את המותר ימכרו ראשי הכולל ותמורתו תשמש את עניי ירושלים לקניית מאכלים אחרים.
*
אין לך חביב על יהודי פולין כתבשיל של כוסמת שקורין בלשונם "קאשע", או "רעטשענע קאשע", גריסי כוסמת. שחביבין הם ביותר על בני פולין ורוסיה ויהודיהן מרבים באכילת מאכלי "קאשע" לצורותיהם השונות. אחרי ששקלו וטרו ראשי כולל ווהלין שבפולין, וגם מחמת דוחק הזמן - אחרי שהשיגו רשיון מיוחד למשלוח הסחורה והרשיון הוגבל בזמן- החליטו לרכוש כמות הגונה של גריסי "קאשע" לטובת עניי ירושלים וערי הקודש. נטלו את הכסף שהצטבר בקופות, הוסיפו ולוו עליו כהנה וכהנה על חשבון תרומות העתיד, וקנו בשמונת אלפים זלוטי ("זהובים") מטען ענק בן קרוב לעשרים ושלשה טון "קאשע". את הסחורה שיגרו ארצה באניה, להשביע רעבון נפשם של עניי ארעא קדישא.
כיון שהגיע המטען לארץ, החלו בחלוקתו לבני ירושלים. הביטו הללו בתמהון בגרגרים מוזרים אלו שלא הכירום ולא שערום אבותיהם ועיקמו חוטמיהם. לא חלף זמן מרובה עד שהתברר שאין קופצים על הקאשע, לפי שאין בני ארץ ישראל מכירים במאכל זה ואינם מורגלים באכילתו..
יכול היה רבי שלמ'קה לעמוד על כך שיקבלו בני הכולל בשמחה את מתנתם ויתרגלו למאכל פולני זה, אלא שמידבק היה במידותיו של הקב"ה שמשביע לכל חי רצון. החליט להמיר את הסחורה ולהשיג חליפתה מאכלים הערבים לחיכם של בני הארץ כאורז, קמח, סוכר, שמן וכדומה.
כעת החלה התרוצצות של ממש בנסיון להשיג קונה לסחורה שדורש לא היה לה בארצנו, ובמחיר הגון שיוכלו להשיג תמורתו סחורה אחרת בכמות סבירה. הדבר לא היה קל כלל ועיקר, לא רק בני כולל ווהלין לא היו להוטים אחרי תבשיל של "רעטשענע קאשע"...
רבי שלמ'קה עם משפחתו ועושי דברו השתתפו יחדיו במאמץ להאכיל את אחיהם הרעבים בזמנים של לחץ ודחק. מכתבים הורצו מעיר לעיר בנסיון להשיג קונה שישלם את המחיר הגבוה ביותר.
סוף סוף נמצא קונה, אלא שזמן קצר לאחר הקניה חזר בו, וטעמו ונימוקו עמו – הגריסים החלו להתליע! הון עתק של כספי צדקה עמד בסכנה, יחד עם הבעיה המיידית של חרפת רעב לנתמכי הכולל.
*
על סף אבדן הסחורה נקרא אל הרבי מזוועהיל סוחר ירושלמי ירא וחרד, ר' ישראל משה ווילף ע"ה. הרבי ביקש ממנו לקנות את מטען גריסי הכוסמת. היה ר' ישראל משה הסוחר עומד ותמה מה יעשה בכל אותם שקים של גריסים מתולעים אלא שחסיד נאמן היה ודבק באמונת חכמים. הסכים איפוא ושילם מחצית הסכום בכסף מלא ומחציתו השניה במיני סחורה. החל רבי שלמ'קה מחלק תלושים של ר' ישראל משה לבני ה'כולל' ואלו הלכו וקיבלו ממנו תמורתם מזון אחר.
היה הרבי שמח שנמצא מוצא לכספי הצדקה, שמחו כמובן גם המקבלים שמחה גדולה, ורק ר' ישראל משה עומד ותמה מאין יבוא עזרו. אלא שכחסיד נאמן לא איבד מאמונתו ולא משלוותו. עמד והמתין בסבלנות לישועת ה' וציפה לראות איך יפול דבר. הוא לא שיער מהיכן יבוא עזרו.
במסגרת גדודי האומות שהיו מגיעים תדיר ארצה בכדי לשמור על הסדר לצד הבריטים, הגיעה הנה יחידת צבא פולנית. והפולנים – אין חביב עליהם כגריסי כוסמת (וצא וראה מה שלחו יהודי פולין הנה...). רצה מפקד היחידה להשביע רעבונם של חייליו דווקא במאכל החביב עליהם מהבית, בכוסמת... אך מה לעשות וגריסים אלו אינם מצויים בארץ ישראל?!.. חיפש אפוא המפקד סיטונאי מזון נמרץ שיוכל להשיג לו סחורה שכזו, והגיע לכתבתו של הסוחר היהודי ישראל משה ווילף... הוא נקרא אל המפקדה ושם התבקש בדחיפות לדאוג לספק את צרכי הכוסמת של כל היחידה בשפע ובהרחבה.
לבו פחד ורחב. מחד, ראה איך הגיעה הישועה לפתחו, אבל מצד שני חשש מאד להציג למכירה את סחורתו שלו, המתולעת. באותה עת נכנס אל חנותו ידיד שעסק גם הוא בסחר מזון והחזיק מכונה לקליית פולי קפה. הציע הלה לר' ישראל משה לנסות לקלות באש במכונתו את הכוסמת הרוחשת, אולי תשפר הקלייה את איכות הסחורה. אמרו ועשו, קלו קצת גריסים ושלחו דוגמא אל מפקד היחידה הפולנית ששהתה אותה עת בירושלים.
התגובה החיובית לא אחרה לבוא, המזון ערב ביותר לחכו של המפקד וסגל הפיקוד, בנפש חפצה סגרו עסקה על כל המטען במחיר מפולפל כאשר השית עליהם בעל הסחורה, ודבר ידוע הוא שאין פקידי ממשל עומדים הרבה על המקח לפי שאין מדובר בממונם הם... מה גם שבסחורה נדירה ובלתי מצויה בארץ עסקינן. שילם הצבא הפולני טבין ותקילין ויצא הסוחר ברווח עצום באופן בלתי צפוי מכח אמונת חכמים שלו.
0 Comments|67 Views|View full article
Important:סיפור מיוחד לחנוכה של מכבי הלסינקי- תיקון עוול לאצן יהודי פיני
Posted by: אביבה פרידמן on Nov 27 2013 14:24

Kfar Maccabiah, November 2013

Chanukah and the Jewish People Demand for Justice

Dear Friends,

Because it celebrates the liberation of the People of Israel on 25 Kislev in the year 165 BCE from Greco-Syrian (Seleucid) oppression and the regaining of Jewish religious and cultural liberties, the content of the Festival of Chanukah is strongly national. This armed struggle continued for years of intense fighting, costing the lives of many members of the Hasmonean clan (the Maccabees)(1) and their followers. Ever since, and especially since the rise of political Zionism in the second half of the 19th Century, Chanukah symbolizes the Jewish demand for our right to live free as Jews and our rights as a Nation.

This heroic spirit of the Maccabees continues. In October this year, a 75 year-long demand for justice met with success. Thanks to the sustained determination of Makkabi Finland, a small but significant victory for truth and for the People of Israel was won from the depths of the Holocaust Era. It is a sad story of how the career of a Makkabi Helsinki athlete was destroyed because he was a Jew, a story perhaps even sadder because Abraham Tokazier did not live to see his eventual vindication.

A sprinter of high reputation, he won the 100 meter race at a prestigious national competition on 21st June 1938, his victory absolutely clear in the photo-finish that appeared in the Press the next day. Astoundingly, the Finnish Athletics Association consigned Tokazier to 4th place.Question: Why? Answer: Anti-Semitism. The athletics meet was an unofficial tryout of a stadium intended for use at the next Olympic Games scheduled for Helsinki in 1940, and an official delegation from Nazi Germany was invited. German Jews had already been stripped of their citizenship (2) and systematic theft of their property had begun(3). Finnish authorities sought to ingratiate themselves with their German counterparts through their blatant 'gesture' of demoting Tokazier and filling the podium(4) with 3 'Aryan' runners.


Makkabi Finland never wavered in its efforts to correct this infamy. For 75 years, Makkabi demanded that Finnish sports authorities admit the injustice done to Abraham Tokazier and restore his rightful place in Finnish Olympic history. On October 4th this year, the Finnish Athletics Federation finally acknowledged the truth.

Abraham's nephew, Hillel Tokazier, wrote that his uncle "lost his will to compete after that event". Abraham Tokazier passed away in 1976, living with this injustice in his heart until his last days. Though it is a small incident in the enormity of evil that befell our People in the Holocaust Era, it is nonetheless a moral victory.

Makkabi Helsinki President Ari Benski (cousin of MWIU Vice-President Leo Dan Bensky) andHillel Tokazier sent a letter to the Finnish Athletics Federation after that body recognized its historic error:

"Makkabi Helsinki is the longest continuously-active Jewish sports club - so far, 107 years; it has several times tried to rectify the official results of the race held at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938. In his book 'Kangastus' published last August, the writer Kjell Westö once again brought this notorious injustice to public awareness; it had a decisive impact on rectifying the falsehood, and Makkabi wants to show its gratitude to him.

In their letter of apology to Abraham Tokazier's relatives, the current leaders of SUL and the organizing club HKV have made a moral decision to correct the result and repeated their condemnation of any manipulation of results and zero tolerance of racism or any other kind of discrimination in Finnish sports.

We highly appreciate the decision published by SUL on October 4, 2013 to rectify the injustice that occurred at the Helsinki Olympic Stadium on 21st June 1938 that for decades compromised Finnish sports and affected the Finnish Jewish community and sports circles. Their historic decision strengthens the status and restores the reputation for integrity of SUL as the umbrella organization of athletics in our country."

In these days before Chanukah, when we celebrate our demand for a dignified life as a free People in our historic homeland of Eretz Yisrael, and today with our own Medinat Israel,Makkabi's final achievement of its demand for posthumous justice, illuminates and continues the spirit of the Festival of Lights, bringing light into the darkness, righteousness into the realm of deceit and cruel degradation, recognition of truth triumphant over the empire of destructionand evil. Even though it took so long, Makkabi Finland and our worldwide Maccabi Movementcelebrate Chanukah this year with satisfaction at achieving one of our demands for the sake ofour honor as a Nation.

May this CHAG HA'URIM, the Festival of Lights

carry the Torch of the Maccabees

to illuminate our continuing commitment to the authentic

Maccabi ideals which guide our Present and Future.

May Chanukah 5774 be a very happy celebration with your families,

in more than 400 Maccabi clubs and Jewish community centers in 64 countries,

and in the modern Medinat Israel,

which so deeply and successfully embodies the spirit of the Maccabees.

Chanukah Sameach!

Chazak Ve'ematz!

RABBI CARLOS TAPIERO

Deputy Director-General

Maccabi World Union

[1] Chanukah celebrates the triumphant revolt of the Jews led by the Hasmonean family (the Maccabees) under the Cohen (Priest) Matityahu ben Yochanan and his 5 sons (Shimon, Yochanan, Yehuda, Elazar & Yonatan) against the strongest empire of that time led by the despotic Antiochus IV. Matityahu (166 BCE), Elazar (164 BCE) and Judah (161 BCE) died in the struggle for the liberation.

[2]The Nuremberg Laws were instituted on September 15, 1935

[3]Through the Nazi policy of "Aryanization" in 1938

[4]A non-Jewish runner, Aare Savolainen, was named the winner.


1 Comment|62 Views|View full article
Media:חג חנוכה שמח ומלא אור!
Posted by: אביבה פרידמן on Nov 27 2013 14:18
חג חנוכה שמח ומלא אור !
0 Comments|41 Views|View full article
Important:בית היתומים דיסקין בירושלים
Posted by: אביבה פרידמן on Oct 25 2013 15:43

על זוועות בית היתומים שמעתי מסבתי, מעט מאמי ועוד פחות מדודי דב, שסיפר כיצד נמלטו הוא ואחיו יעכקב חיימסון מהמקום הנוראי הזה. בשעתו התביישו אנשים לחשוף את העוולות הנוראיות ובכלל העדיפו לתת לעבר וכאביו - לשקוע. רבים כבר אינם והדיון בנושא אינו טעון רגשית כפי שהיה בעבר עת חיו ההורים ששלחו את ילדיהם לדיסקין או תלמידי המקום שרצו לשכוח.

הנה חומר שמצאתי על המקום הנוראי, אשמח לשמוע עוד!

אחד ממבצעי ה"מעגל" היה חילוצם של שני יתומים אומללים, שני ילדים חרדים , מורעבים וחוורים מידי המשגיח המתעלל בבית היתומים שבירושלים.

"רבי איצ'י הוא רשע, הוא השטן! הוא מכה על הידיים עם סרגל והוא לא נותן כלום לאכול. "זוללים וסובאים" הוא צועק כשאנחנו אוכלים רק פרוסת לחם אחת. הוא לקח את כל השמיכות החמות. אני יודע הוא מכר אותן, הוא גנב, הוא רשע הוא ילך ישר לגיהנום."

"והכתלים לא זעקו, והאבנים לא סיפרו דבר" לחש רמי כשהילדים היו מהלכים בפרוזדור האפל של הבית. "הרי כאן ילדים כמונו, ילדים שצריכים לשחק ולשמוח, ללמוד ולעלוז! וקרן אור אינה חודרת אליהם, וכך הם נאנקים תחת שבט האכזר ואיש אינו יודע, ואיש אינו רואה. "


הנחתי את הספר בצד לאחר סיומו ושוב הורדתי את הכובע בפני ימימה טשרנוביץ, שידעה לדבר על הדברים הכואבים והנחוצים, ולהעלות אותם בצורה ברורה ושקטה: יש מצוקה, יש "צרות בגן עדן" של המדינה היהודית הצעירה. הדור שלפניכם לחם במלחמת העצמאות, אבל לכם ילדים,נותרו עוד הרבה אתגרים..

וכך זה היה נגמר לולי לפני כשבוע ביקרתי באחת מחנויות הספרים, או ליתר דיוק מחסני הספרים המשומשים שבדרום תל אביב, ושם, בין מאות ספרי הילדים הישנים והחדשים צד את עיני ספר שנקרא "האסופי". ספר שיצא בשנת 1947, בהוצאת יבנה, ונכתב ע"י ק. לורך.

הצצתי בפרק הראשון והוא כלל רק את ההודעה הבאה:

"תינוק נמצא באוטובוס: אמש נמצא באוטובוס של שירות ה"מהיר" תינוק יהודי, כנראה מעדות המזרח, כבן שמונה ימים. פתק קשור לו על צוארו ובו רשום השם משה. הילד נמסר לפי שעה לתחנת המשטרה במחנה יהודה. המשטרה חוקרת."

תודו שזה מסקרן, מה גם שמעודי לא שמעתי כלל על ק. לורך. לקחתי.

והנה בעוד אני עוקבת אחר עלילותיו של התינוק משה, אני מלווה אותו לאן? לבית היתומים .

"בית גדול הוא בית היתומים שמחוץ לעיר, יש שם מאות ילדים וילדות בשני בתים העומדים זה אצל זה וחומה גדולה מסביב להם. לא קל להכנס לבית ואף לא קל לצאת ממנו כי השער הגדול נעול תמיד."

"וכאן הכל ישן ולא נקי והילדים אוכלים בלי נימוס ואין איש מעיר להם דבר כשהם נותנים את ידיהם בצלחת, והבגדים כאן מזוהמים,.."

"אחר כך התאספו כולם בחדר האוכל, אולם גדול שקירותיו עירומים.. ועל השולחנות היתה פרוסה שעוונית קרועה וסביב לשולחנות ישבו הילדים וחיכו לארוחת הבוקר. כל אחד קבל ספל תה עם מעט חלב ולחם בריבה"

"אחר כך הלכו כולם "לחדר". במקום מורה היה שם "מלמד" ורצועה בידו, כי לדעתו אין ללמד ילדים ללא רצועה. בתחילה היה רעש גדול אולם אחרי ההצלפות הראשונות השלך הס."

בקריאה הראשונה- זה נשמע לי כמו גירסה מקומית לדיקנס.. באמת: בתי יתומים שבהם מרעיבים ומכים יתומים, ועוד בימי המנדט הבריטי- לא יעלה על הדעת. ו

ואז קפצה לה מחצית הראש המבוגר שלי: "שימי לב, שני ספרים שונים, שניהם מתארים את אותו בית היתומים בירושלים, שניהם מתארים מצב מחריד.." - זה לא דיקנס, וזו לא מיקריות! זה דורש בירור!

וכך, יצאתי לדרך לחפש את המקור המשתקף בשני הספרים האלה.

שאלה: נתון: בית יתומים בירושלים, דתי או חרדי, התעללות בילדים,

תשובה: בית היתומים הגדול על שם דיסקין,

גבירותי או רבותי, הלואי ויכולתי לאמר שעליתי כאן על פרשה- לא ולא, עליתי כאן על מציאות מתמשכת, שהיתה קיימת בירושלים במשך למעלה מששים שנה, כל כך היתה קיימת עד שהתגנבה לה עד לספרות הילדים כחלק מתמונת המצב.

אני אסביר: בשנת 1949 ( שימו לב, הספר ה"אסופי" כבר יצא לאור שנתיים קודם לכן ! ) פרסם העיתונאי זאה תדמור כתבת תחקיר בעיתון "יום יום" על המעשים הנוראים בנעשים ביתומים בבית היתומים דיסקין בירושלים. הרעבה, מכות, התעללות מינית, בורות והזנחה. כל אלה עלו לראשונה על סדר היום של מוסדות המדינה והביאו להקמת ועדת החקירה הממלכתית הראשונה במדינת ישראל: בראשות השופט יהושע אייזנברג.

הועדה חקרה, ראיינה עדים, ביקרה במקום וגבתה עדויות מן הילדים ומעובדים. היא הגישה את מסקנותיה שהטילו סערה בארץ:

מכות, הרעבה, יתומים ערומים, מנוצלים, מוחזקים בכח הזרוע, בורים, אפילו כלי האוכל החסרים המוזכרים בספרה של לורך- מוזכרים גם כאן. כרגיל- את החקירה ואת המסקנות לוותה מסכת לחצים והשמצות חריפה של הקהילה החרדית: לפעמים נוצר הרושם שהאנשים האלה מוכנים להגן על כל מעשה נבלה ובלבד שתהיה כיפה שחורה חבושה היטב לראשו..

אבל שימו לב: הפרשה לא התחילה עם התחקיר של זאב תדמור ב 1949: היא היתה קיימת שנים רבות מאד קודם לכן, שימו לב לתיאורים של לורך מספרה בשנת 1947- הם נשמעים כמו ממצאי ועדת החקירה. יתרה מזאת: לא התעצלתי וסרקתי את עיתוני ירושלים מתחילת המאה וראו זה פלא: כבר בשנת 1910 מתריע העיתון "הצבי " על שחיתויות וגניבות באותו ההקדש הלא קדוש המכונה "בית היתומים דיסקין":

וביחוד מתאר בן יהודה בלשונו הנפלאה- לא רק שמחזיקים שם יתומים בבורות ובהזנחה ואין מאפשרים להם ללמוד מקצוע שיפרנס את בעליו: אלא שועד הקהילות החרדיות מגן על מנהלי בית היתומים ואלא ואלה "מפרכסים זה את זה". השנה? 1910.

כמעט חמשים שנה של שחיתות נפשעת, מוגנת על ידי קנאים, מציאות אכזרית ומתמשכת.

4 שנים לאחר פרסום מסקנות הועדה חזר כתב ה"ארץ" בשנת 1954 וביקר בבית היתומים:

. "זמן קצר אחרי הקמת ועדת הביצוע נעשה משהו במוסד, היו כמה שינויים לטובה, אלא שגם שינויים ותיקונים אלה נגוזו כעבור זמן מה", דיווח סופר "הארץ" ב. יוסף בינואר 1954, כמעט ארבע שנים אחרי שקמה הוועדה. "מראה הבניין מדכא כשהיה", כתב, "השמשות שבורות, ובחדרים הקרים אין תנורים לחימום". אין בפנימייה מנהל חינוכי, "אין מדריכים חינוכיים הלנים במוסד". למעט מדריך אחד צעיר ומסור, שמעיר את הילדים בזמרת "צאן קדשים קומו לעבודת הבורא", יתר המדריכים מעירים את הילדים בבוקר "במשיכת השמיכות מעל גופיהם". למרות שבהסכם "פורטו האמצעים להענקת שמחת חיים לילדים", ב. יוסף מצא שהחצר עזובה וריקה ממשחקים. אין כל פעולות פנאי, וההנהלה מתנגדת להן. אחרי הלימודים עוסקים הילדים בשינון תורה במשך כמה שעות, ואחרי כל נעזבים לנפשם."
(http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1156704.html

לפעמים אנו קוראים בספרי הילדים הדים עצובים להיסטוריה ולמציאות שבה נוצרו. הנה שני ספרים חביבים ואופטימיים , כל אחד בדרכו שהעלו סיפור נורא שקיים היה כאן אצלנו ממש, בגבעת שאול בירושלים. בעזרת השם. וכאן, לוחשת לי מחצית המח המבוגרת שלי- הבעיות לא נפתרות בעוד 200 עמודים ושעתיים של קריאה. כואב...

תעלומה ביבליוגרפית:

מי זאת ק. לורך? על ימימה טשרנוביץ אבידר כולנו הרי שמענו אבל הסופרת של "האסופי" אינה מוכרת לי כלל: חיפוש קצר במאגר הסופרים של הספריה הלאומית העלה כי קרולה לורך (זילבר) כתבה ששה ספרי ילדים, אחד מהם נקרא "הבול היקר" והוא עוסק בשואה, ויותר מזה? יוק! כלום.

טוב, לי לא עושים דבר כזה, אני שגדלתי על כל תעלומות הבלשים הצעירים והמבוגרים בעולם. וכך מצוידת במעט המידע ובגוגל יצאתי לצייד:

תחילה מצאתי כתבה מקסימה על הייקים של רחביה ב"מסע אחר" : כותבת הכתבה ( לא הצלחתי לאתר את שמה ) מתארת בחיבה ובאהבה את סבא אריך וסבתא קרולה לורך, זוג היקים האינטלקטואלים שעבדו בספריה הלאומית כל ימיהם. שהיו הולכים שלובי זרוע לקפה- קוכן בבית קפה, ומקפידים על גרמנית צחה ונימוסי שולחן.

http://www.masa.co.il/popup/print.php?ctype_id=1&cid=454

ומשם פניתי ומצאתי את רשימת עובדי הספריה הלאומית בשנות המנדט : ושם מצאתי את קרולה זילבר, כמה שורות לפני אריך לורך. קרולה עבדה ב"קרית ספר" ובין השאר עסקה בנסיונות לשימור ואיתור אוספי הספרים היהודים שנותרו באירופה הבוערת.

אני מקוה שאני לא עושה עוול לייקית החביבה הזאת: בדרכה העדינה והתרבותית היא העלתה בעיה.. אבל כל כך בנימוס, בחצי דיבור, שאצלנו לא שומעים טונים כאלה.. כמה חבל. אבל שמחתי להכיר אותך פראו לורך, לקחת אותי לגבעת שאול למוסד האיום ההוא, וגם לרחביה הקסומה של "עיר ימים רבים". אאופוידרזיין.

והנה בלוג מענין שעסק בספר במעגל הסתרים:

http://www.aplaton.co.il/story_276

0 Comments|141 Views|View full article
Visits
0020146
 
Loading...
Loading...