2.12.1938 תל השלושה יצאנו בבוקר 4חברים מן החומה שליד תל עמל (שם גרנו עד ליום העלייה למסילות 22.12.1938) לשמירה על התל. התל היה מוקף ביצות וקנה סוף גבוהים צמחו עד למרגלות התל, רק שביל יבש אחד הוליך אל התל. כל בוקר הינו עולים על התל כדי להציב שומרים שישמרו על החברים העובדים בשדות מפני מתנקשים. גם בבוקר זה צריכים היו להישאר על התל 2 שומרים ושנים היו צריכים לשוב לקיבוץ. היה זה בוקר חורפי קריר והשמיים היו מעוננים. בדרך לתל לא הבחנו בשום דבר יוצא דופן, הסביבה היתה שקטה ושמענו את שירת הציפורים. התקדמנו בשורה עורפית ואני צעדתי ראשון. לפני הפנייה לשביל המוליך אל התל ניתר שרוך בנעלי. התכופפתי לקשור מחדש את השרוך המותר. החברים עברו על פני וכך נשארתי אחרון והשגתי אותם בתוך הביצה. כשנכנסנו לתוך מעבה הסוף נפתחה עלינו אש מבלי שנדע מאיזה צד ומבלי שנראה את היורים. נפלנו על האדמה מבלי שנראה איש את רעהו כי הסוף הגבוה הסתיר את השביל והנעשה מסביב. היריות נמשכו זמן מה. נסוגותי מן השביל אל השדה הפתוח כדי ליצור שדה ראיה. השדה הפתוח לא אפשר לי שום מסתור וראיתי גם את הנעשה לפני עד קצה השביל בהיכנסו לתוך הסוף. פתאום הופיע מתוך הסוף אדם ולו מעיל צבאי אירופאי ומכנסים בהירים כפי שלבשו הפלחים. האיש כיוון אלי רובה וירה לעברי, אני יריתי לעברו והוא נעלם מיד בתוך הסוף כדי לחפש מסתור. גלשתי לתוך תעלת המים שעברה בתוך השדה כדי שאוכל למצוא שם מחסה מגדת התעלה וששדה הראיה יהיה לפני. כעבור זמן מה הגיעו חברי הקיבוץשנזעקו לשמע היריות, אל תעלת הג'מעין, אתם התקדמתי אל השביל שדרכו עמדנו לעלות על התל. על השביל מצאנו שני חברים ירויים, אחד חבר ניר דוד והשני מתנדב מהעיר. את חברנו - יהודה פפו - לא מצאנו ורק לאחר חיפושים מצאנו אותו בביצה במעבה הסוף. הוא נסוג בזמן היריות לתוך הסוף ושם נורה, עמו מצאנו את רובהו. התקיים מרדף אחר המתנקשים שנסוגו לגלבוע, עליהם חיפו אנשי כנופיה נוספים וירו מהגלבוע עד שהם הצטרפו אליהם. הגיע משוריין של המשטרה הבריטית והללו ירו במקלע שהיה אתם אבל הם סרבו להתקדם ולעלות על הגלבוע. כך נגמר המרדף ואנו שבנו לקיבוץ עם גוויות הנופלים. מאז נשמר התל 24 שעות ביממה ונבנה מגדל בטון למגורים ושמירה. התל נקרא על שם שלושת הנופלים - תל השלושה.
שלמה פרנק | 
